"הישגה המשמעותי ביותר של המחאה הוא שינוי השיח הציבורי" – ראיון עם אסתר דומיניסיני

יוני 17, 2012

מראיינים: עלי בינג וטל וולפסון

 כשנה לאחר שוך המחאה החברתית, ואולי רגע לפני תחילתה של מחאה חברתית שנייה, נפגשנו לראיון עם אסתר דומיניסיני, שסיימה לאחרונה את תפקידה כמנכ"לית הביטוח הלאומי, ובמסגרת זו כיהנה כחברה בוועדת טרכטנברג. אסתר דומיניסיני הציגה את האתגרים ואת ההצלחות העומדים לפתחה של מדינת ישראל בכלל, ושל המוסד לביטוח לאומי בפרט, בתחום החברתי-כלכלי. לדעתה, הישגה הגדול ביותר של המחאה החברתית הוא שינוי השיח המתנהל בציבור. בנוגע למסקנות ועדת טרכטנברג היא מדגישה כי יש לזכור שהשינוי אינו מידי, אך מדובר בתחילת הדרך. לקרוא את המשך הרשומה «


על שקיפות ופשטות: קביעת גודל תקציב הביטחון מאז אימוץ המלצות ועדת ברודט

יוני 17, 2012

מאת: עדי ברנדר

 בשנת 2007 אימצה הממשלה את המלצות ועדת ברודט לקביעת מסגרת תקציב הביטחון לשנים 2008–2017. הוועדה הוקמה בעקבות הביקורת על התנהלות מלחמת לבנון השנייה וקשירת הליקויים להיקף תקציב הביטחון בשנים שקדמו למלחמה ולהתנהלות בנוגע אליו. בשנים אלו נתנה הממשלה כל שנה תוספות גדולות לתקציב הביטחון לעומת התקציבים המקוריים שאישרה הכנסת. התקופה התאפיינה גם בוויכוחים מתמשכים בין משרד האוצר למשרד הביטחון בנוגע לגודלו הראוי של תקציב הביטחון לפני אישורי התקציבים ואחריהם.[1] בנוגע להיקף התקציב המליצה הוועדה על מסגרת רב-שנתית ששאפה לאזן בין צורכי הביטחון, המתבטאים במענה לאיומי הייחוס שבפניהם ניצבת המדינה, ובין יכולת המשק והתקציב לממן עלויות אלו ללא פגיעה גדולה מדי בכלכלה ובחברה. הוועדה גם ראתה ערך בקביעה רב-שנתית של תקציב הביטחון, למעט מקרי קיצון ביטחוניים או כלכליים, שתאפשר תכנון שיטתי של בניין הכוח הצבאי ומערך הפיתוח ובד בבד תקטין את אי-הוודאות בנוגע למקורות הזמינים להוצאות האזרחיות. לקרוא את המשך הרשומה «


כלכלה יהודית?

יוני 17, 2012

מאת: אילון שמיר

 אני רוצה לפתוח בהודאה: אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה "כלכלה יהודית". הסיבה לכך היא שהיהדות עדיין לא "עשתה עלייה" למדינת ישראל. רוצים דוגמה? הנה, למשל, הזרם האורתודוקסי. האם יש לו תשובות לשאלה איך עושים כלכלה יהודית? האם לזרם הקונסרבטיבי יש תשובה לשאלה הזאת? או לזרם הרפורמי? אני שואל כאן שאלות רטוריות, כי אני יודע את התשובה עליהן: לא. בכל אחד מהזרמים הללו יש, כמובן, אנשים המנסים להשיב על השאלה מתוך הבנתם את היהדות. בעצם, גם אני אלך בדרך זו. אבל אין תשובה מוסמכת. אין תשובה קונסנזואלית. בחיים היום-יום של הכלכלה במדינת ישראל ישנן, כמובן, תשובות לשאלה איך עושים כאן כלכלה. אלה תשובות "חילוניות". תשובות "'מן המציאות". האם יש קשר עמוק בין תשובות כאלה ובין מורשת "יהודית" דווקא? התשובה, כמדומני, היא שוב: לא. לקרוא את המשך הרשומה «


התשובה להפרטה – קואופרטיבים חברתיים?

יוני 17, 2012

מאת: יפעת סולל

הפרטת מדינת הרווחה אינה תופעה ישראלית בלבד. במדינות רבות התמודדו מאז אמצע שנות השמונים עם תפיסות ניאו-ליברליות שעורכות בחינה כלכלית מימונית לכל סוג של פעילות, ובכלל זה למוסדות הרווחה ולשירותיה. בישראל הועברו חלק ניכר משירותי הרווחה וכמעט כל מוסדות הרווחה מידי המדינה לידי גורמים פרטיים: חברות בע"מ ועמותות. ההבדל בין עמותות, שאינן מחלקות רווחים, ובין חברות, שמטרתן הארגונית היא ליצור רווח, אינו גדול בהכרח. ברוב התאגידים שעוסקים ברווחה יש שכבה קטנה של מנהלים בעלי משכורות גבוהות שמעסיקים עובדים רבים, בשכר מינימום לכל היותר, והם פועלים באופן שמאפשר את הפעלת השירות בסכום המזערי האפשרי. לקרוא את המשך הרשומה «