"אין יתרון בהשמה בעבודה לאף מגזר – לא לציבורי ולא לפרטי. על המדינה לפקח על התחום, כמו גם לפקח על המעסיקים שלא תהיה אפליה בקבלה לעבודה, למשל בקרב עובדים מבוגרים": ראיון עם ד"ר תומאס קרופה מהמכון הגרמני למחקרי תעסוקה

מראיין: ירדן קידר

בשנה האחרונה נכשל בכנסת הניסיון להרחיב את תוכנית "מעגלי תעסוקה" ("תוכנית ויסקונסין 2"), שנועדה להוציא חלק ממערך לשכות התעסוקה מהזירה הציבורית לידיים פרטיות. פעילותה הניסיונית של התוכנית בשנים 2005–2010 ספגה ביקורת ציבורית רבה עקב חוסר יעילותה בהשמה ארוכת טווח ופגיעה בלתי רצויה בזכויות מבקשי העבודה. מכאן עולה השאלה, האם ועד כמה ישנו יתרון למגזר הפרטי על הציבורי בתחום מציאת עבודה בשוק העבודה המודרני? יצאנו לשוחח על הנושא ועל נושאים אחרים בתחום התעסוקה עם ד"ר תומאס קרופה מהמכון הגרמני למחקרי תעסוקה  (IER), שהשתתף בכנס התקציב של התוכנית לכלכלה וחברה ביוני 2014.

– שלום ד"ר קרופה, האם תוכל לתאר לנו בשתי מילים את תחום העיסוק שלך ושל המוסד שאתה עובד בו?

ראשית, צריך להבין שאני לא כלכלן, אני סוציולוג. או יותר נכון, נמצא על הגבול שבין שני התחומים, ולמעשה העיסוק שלי הוא רב-תחומי. במכון שאני עובד בו – IER – עובדים על ניתוח של מדיניות ממשלתית אקטיבית בשוק העבודה. המכון הוא חלק מהשירות הציבורי והוא הגדול ביותר שעוסק בשוק העבודה בגרמניה. ישנם במכון מעל 300 אנשים, יותר ממחציתם חוקרים בתחומים שונים הקשורים לנושא.

– על פי המחקרים שלכם, מהי ההשפעה של הסוכנות הפדרלית לתעסוקה בגרמניה על השמה בעבודה, ומהם באופן כללי ההבדלים בינה ובין המגזר הפרטי?

אנחנו לא ממש יודעים במדויק מה ההשפעה של הרשות הציבורית לעומת הסוכנויות הפרטיות על השמה בעבודה, כלומר מבין אלו שמצאו עבודה מהו שיעור אלו שנעזרו בסוכנויות פרטיות לעומת אלו שעברו בשירות הציבורי. הסטטיסטיקה לא קיימת. אבל כן אפשר להגיד דברים אחרים. כיום השירות הציבורי עוזר בדרך כלל למחפשי עבודה ברמות שכר נמוכות יותר, משום שסוכנות פרטית יכולה לדרוש עד אלפיים אירו להשמה. ה-PES (שירות התעסוקה הציבורי בגרמניה) יכול לעשות מיקור חוץ לידיים פרטיות שיבצעו את ההשמה, ואז אפשר לשלם אלף אירו לשלושה חודשים, ועוד אלף לשלושה חודשים נוספים. אם ההשמה מתקיימת ב-PES עצמו אז לא משלמים כלום, כי התשלום נעשה דרך ביטוח לאומי. בשני המקרים השירות הציבורי עושה את הניתוח של הפונה, מיפוי צרכים ויצירת פרופיל, ואז הוא יכול לנסות לעשות בעצמו את ההשמה או לפנות למיקור חוץ. בשנים 2008–2010 הייתה חובה על השירות הציבורי לשלוח "עובדים קשי השמה" (hard-to-place employees) למיקור חוץ לסוכנויות פרטיות. הייתה תחושה שהסוכנות הציבורית לא מצליחה למנוע אבטלה ארוכת טווח, ולכן אנשים בעלי קשיי השמה חויבו ללכת לידיים פרטיות כשהמדינה משלמת על כך. כלל האוכלוסייה המשיכה במסלול הציבורי הרגיל. מאז 2010 התפיסה השתנתה (אף שלא היו נתונים ברורים על הנושא לכאן או לכאן), וכבר לא מחייבים לשלוח אף אחד לידיים פרטיות. בסופו של דבר, החלטות כאלה קמות ונופלות על האידיאולוגיה השלטת במדיניות בכל תקופה, ולא על נתונים מוכחים דווקא.

– בעצם מאז שנת 1998 לסוכנות הציבורית הגרמנית יש אפשרות לעשות מיקור חוץ לשירותי התעסוקה לעובדים עם קשיי השמה. האם זהו צעד מוצלח? האם זו אפשרות שהיא רלוונטית יותר בטווח הארוך? בישראל, למשל, יוזמה כזאת (תוכנית ויסקונסין) נחשבה כושלת, ולא שרדה יותר מכמה שנים.

לטעמי אין יתרון לאף אחד מהצדדים, לא לפרטי ולא לציבורי. אם משתמשים בתקציב המשרד באופן פנים-משרדי או שמשתמשים בו לשכור שירותים במגזר הפרטי – זה לא באמת משנה. מצד אחד, בגרמניה יש לנו היסטוריה של מערכת רווחה שמנסה לבצע התאמות בשוק העבודה, וה-PES הוא לב המערכת ומתפקד בו באופן מיטבי סך הכול במשך עשרות שנים, בגאות ובשפל. מצד אחר, בעתות משבר הסוכנויות הפרטיות יודעות להתאים את עצמן מהר יותר לביקוש המשתנה: ב-2008 בזמן המשבר הכלכלי הייתה עלייה חדה בשיעורי האבטלה. ל-PES היה קשה לגייס עוד עובדים שיטפלו בבקשות הרבות, בעוד שלמגזר הפרטי הייתה יותר דינמיות, ולכן הוא היה מותאם יותר לביקוש הרב של עבודה. את התיאום צריכה לעשות המדינה, וצריך להיות שיתוף פעולה נכון. עם זאת, ברור שבשורה התחתונה תמיד לסוכנות פרטית תהיה אוריינטציה לעשיית רווחים לעצמה ולא להגברת רווחת התושבים. לכן יש כאן אולי כשל שוק שהמדינה צריכה לפתור בעודה נשארת גוף פעיל בנושא, משום שהרווחה הכללית לא יכולה להיות מושגת על ידי החברות הפרטיות שמטרתן רווח.

– בישראל מיקור החוץ נעשה כך שכל תהליך ההשמה יצא לידיים פרטיות. עובדי שירות התעסוקה לא היו מעורבים בכלל בהשמה של עובדים קשי השמה. מה לדעתך מערכת היחסים הנכונה שצריכה להתקיים בין עובדי שירות התעסוקה למגזר הפרטי? האם עובדי שירות התעסוקה יכולים בכלל להתעסק בעובדים קשי השמה כאשר יש עליהם גם כך עומס רב? האם יש לכם מחקרים בנושא זה?

אני לא יודע להגיד לגבי הקשר בין עומס לעובדים קשי השמה בפרט, אבל יש לנו ניסויי שדה שבחנו באופן כללי את היעילות של שירות התעסוקה הגרמני בהתבסס על מספר העובדים לעומת מספר מחפשי המשרות. במחקר אחד השווינו בין לשכות עבודה בערים שונות, ובמחקר אחר בין יחידות שונות באותה לשכה. הקצינו אקראית אנשים שונים לשתי קבוצות ניסוי. בקבוצה אחת כל עובד של שירות התעסוקה מטפל בעד 260 מקרים בו זמנית, ובקבוצה אחרת כל עובד מטפל בעד 150 מקרים. ההבדל בתוצאות היה ניכר, וההצלחה בהשמה ובהתאמה של כל עובד למשרה הייתה גבוהה בשיעורים גבוהים בקבוצות עם המספר הנמוך של מקרים. בניסוי אחר ניסינו להוריד את המספר לשבעים מקרים לעובד, וראינו שגם שם יש שיפור, אך בצדו כמובן עלות כלכלית גבוהה של הגדלת מספר עובדי השירות. מה שצריך לאמוד הוא כמובן את העלות הזו אל מול התועלת הכלכלית של הוצאה של אדם ממעגל האבטלה, הורדת הקצבאות שהמדינה צריכה לתת לו והתחלה של תשלום ביטוח לאומי בעצמו.

צריך לזכור שהמצב כיום שונה ממה שהיה לפני 23 שנה. אז הייתה סטיגמה, שכנראה גם קיימת היום בישראל, שמי שהולך ללשכת התעסוקה הוא כנראה ממעמד חברתי-כלכלי נמוך. כיום שירות התעסוקה הגרמני בעצם מפעיל שתי מערכות – האחת לבעלי הכנסה נמוכה מאוד והשנייה לכל השאר. בריאיון העבודה המעסיק יודע שהעובד מגיע מהמערכת הכללית של ההשמה, אבל לא יודע איזו מבין השתיים, והדבר לא יוצר סטיגמה שלילית על העובד.

 

– האם יש לך המלצות כיצד שירות התעסוקה צריך לעזור לבעלי מקצוע בני יותר מארבעים שיש להם קשיים בכניסה מחדש לשוק העבודה?

הפוליטיקאים טוענים שאנחנו זקוקים ליותר עובדים מבוגרים, ולכן הייתה העלאה של גיל הפרישה מגיל 65 ל-67 לכלל האוכלוסייה. הבעיה היא כמובן שלא לכל העובדים יש את אותה ההסתברות לעבוד. הפנסיה בפרישה תלויה מן הסתם במספר השנים שבהן אדם עובד. דחיית גיל הפרישה ללא מתן עבודה בגילים הללו משמעותה בעצם פנסיה נמוכה יותר עקב מתן דמי אבטלה בתקופה זו. על כן הייתה חקיקה מיוחדת בשביל מי שהם כיום בני 45 ומעלה, שעדיין יוכלו לצאת לפנסיה בגיל 65, אבל מדובר כמובן בקבוצה חלקית מתוך האוכלוסייה. ואולם אפשר לראות בגרמניה ששיעור התעסוקה עולה בקרב קבוצות הגיל המבוגרות. ממשלת גרמניה מיישמת תוכניות שנועדו לכלול אנשים כאלה במעגל העבודה, למשל תוכנית מיוחדת ליצירת כישורי עבודה נדרשים ממי שהוא שכיר. הבעיה כאן היא שיש לנו מה שנקרא "אפליה סטטיסטית" – מעסיק שרואה עובד מבוגר שמבקש עבודה מניח מראש שמכיוון שלרובם כביכול כישורים שאינם מותאמים לשוק העבודה המודרני, כך גם אצל מבקש העבודה הזה, ואז הוא לא יזמין אותו כלל לריאיון. באופן כללי זו גישה לא יעילה שיכולה להחמיץ עובד טוב, ומובן שלא מדובר במידע אמִתי על העובד. צריך שמעבידים באמת יבדקו כל עובד לפי כישוריו האמתיים. לצורך כך המדינה צריכה לעשות פעולות אקטיביות כדי שהמעבידים ייקחו אחריות על הבעיה הזו.

התופעה הזאת נכונה גם לנשים באופן כללי, ולא רק למבוגרים. יש בעיה גדולה בגרמניה שאחוז גבוה מהנשים עובדות במשרה חלקית או שאינן עובדות כלל. חלק מהן רוצות לעבוד יותר, לחלקן אין אפשרות להיכנס למעגל העבודה, ובמקרים רבים עול הטיפול בילדים או בקשישים נופל באופן מסורתי על האישה. יש לתת להן עזרה כלשהי בטיפול בילדים. באופן כללי הטיפול בילדים בגרמניה מאורגן על ידי קהילות. נחקקה זכות חוקתית לנשים לקבל מעון יום לילדים, אבל העיריות לא התאימו את עצמן, והדבר נופל על הקהילות הקטנות בתוך העיר. נתון מעניין: יש הבדל ניכר בתחום הזה בין מערב גרמניה למזרחה. במזרח גרמניה בזמן שלטון המפלגה הקומוניסטית עודדו נשים לצאת לעבוד, ולכן שיעור הנשים שיצאו לעבודה היה גבוה הרבה יותר מאשר במערב גרמניה. הממשלה הקימה חברות ענקיות ומפעלים גדולים, ולצדם הקימו מעונות יום וגני ילדים. במערב ישנה המשפחה המסורתית שבה האם דואגת לילדים, ולכן בזמן נפילת החומה היו שם הרבה פחות גני ילדים. על כן גם כיום במזרח עדיין יש הרבה יותר גני ילדים, ושיעור הנשים בתעסוקה גבוה, ואילו במערב יש פחות רצון לפתוח גני ילדים ולעודד את הנשים לעבוד. על כן למרות החקיקה הקהילות במערב דוחות את הקמת הגנים משום שלדעתן לא הרבה אימהות ירצו לשלוח את הילדים לגן.

– אילו עצות נוספות מהניסיון הגרמני יש לך לתת לשיפור מערך שירות התעסוקה בישראל?

בעיני הכשל העיקרי של תוכנית ויסקונסין היה אולי הניסיון להפריט את כל המערך ביחד. כנראה נדרש להשאיר משימות ליבה של השירות במסגרת השירות הציבורי כדי שהמדינה תוכל לתכלל, לתאם ולדאוג לכל הנושא. המטרה כאן היא, בין היתר, הורדת אי-שוויון, ועל כן ברור שהתיאום צריך להיות בידי גוף ציבורי. נראה שמיקור החוץ של תפקיד זה לידיים פרטיות היה אבן נגף בניסיון הישראלי הקודם בשילוב של המגזר הפרטי בנושא.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s