קיפאון כלכלי?

מאת: יואל מוקיר

אין כמו מיתון כדי להכניס את עמיתיי הכלכלנים לדיכאון בנוגע לעתיד. כך אירע בשנות השלושים של המאה העשרים, וכך גם היום. כלכלנים רבים היום סבורים שתור הזהב של צמיחה כלכלית מהירה (בסביבות 2% לשנה בממוצע רב-שנתי) חלף מן העולם, ושילדינו ונכדינו לא יהיו עשירים יותר מאתנו. כמה מטובי הכלכלנים של ימינו, ובכללם לארי סאמרס (שהיה שר האוצר של ארצות הברית ונשיא אוניברסיטת הרווארד), פול קרוגמן, חתן פרס נובל ובעל הטור הכלכלי הליברלי של ה"ניו יורק טיימס", ואף עמיתי המלומד באוניברסיטת נורתווסטרן רוברט גורדון, הצטרפו למקהלת נביאי הזעם המנבאים את סוף הצמיחה הכלכלית המהירה שחווינו מאז מלחמת העולם השנייה.

כלכלנים אלו גורסים שרוחות נגדיות חזקות יאטו את הצמיחה ואף יביאו לקיפאון כלכלי למשקי המערב המתועשים. נימוקיהם הם רבי עוצמה: אוכלוסיית העולם, ובייחוד זו של המשקים המתקדמים, מזדקנת ושיעור העובדים באוכלוסייה (המפרנסים הלכה למעשה את הצעירים ואת הגמלאים) פוחת. מנועי הצמיחה של חמישים השנים האחרונות, ובהם הצטרפותן של עשרות מיליוני נשים לכוח העבודה וההשקעה הענקית בחינוך על-תיכוני אשר אפשרו את הצמיחה, היו מאורעות חד-פעמיים, אבל הם לא יישנו. יתר על כן, גידול באי-השוויון ושחיקת מעמד הביניים, שלא לדבר על החרפת סכסוכים פוליטיים גלובליים, מוסיפים על הבעיות הדמוגרפיות, ויש כנראה מקום לפסימיות עמוקה בנוגע לעתיד משקי העולם המתועש.

האומנם? לדעתי נבואות הזעם מוגזמות, ואולי מופרכות מיסודן. הסיבה לכך מסתכמת במילה אחת: טכנולוגיה. חובתם של היסטוריונים כלכליים להזכיר לעולם מה היה מצב הדברים בעולם לפני שנת 1800. צמיחה כלכלית כמעט לא הייתה, והרוב המכריע של בני האדם היו כה עניים שמחסור זמני במזון בשנות בצורת היה יכול להביא למותם של מיליונים. קרוב למחצית התינוקות שנולדו מתו לפני שנתם החמישית, וגם אלה ששרדו היו לרוב נמוכי קומה, חולניים ואנאלפבתיים. מה השתנה מאז? התשובה: צמיחה מוּנעת בשיפורים בטכנולוגיה. החל במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה החלו אט-אט חידושים בטכנולוגיה ומה שהיה קרוי "האמנויות השימושיות" ( the useful arts) לשפר את איכות החיים, תחילה בבריטניה, לאחר מכן בשאר אירופה, ולבסוף במרביתו של יתר העולם. הסיפור ידוע וסופר רבות, אך כפי שפעם העיר חתן פרס נובל לכלכלה רוברט לוקס, ברגע שמתחילים להרהר בנושא זה קשה לחשוב על משהו אחר.

מדוע כך קרה? הסיבות רבות, אך העיקרית שבהן היא התקדמות מדעית. השפעות הגומלין בין הידע שאנו קוראים לו "מדע" והידע שאנו קוראים לו "טכנולוגיה" הן מורכבות ועדינות. השפעה זו הייתה שונה בחברות ובתרבויות שונות ואף השתנתה במרוצת הזמן כך שהניתוח כאן אינו פשוט. מה שברור הוא שטכנולוגיה יכולה להיות בשימוש גם ללא הבנה בסיסית מדוע הטכניקות עובדות כפי שעובדות. אך התקדמות ושיפורים בטכניקות כאלה הם אטיים והססניים אם הם קיימים בכלל. כל התקדמות בסופו של דבר תהיה נתונה לתשואה פוחתת ותיעצר. לאחר 1750 "הבסיס האפיסטמי" (epistemic base) של טכנולוגיה החל להתרחב. זאת אומרת שההתקדמות הייתה מורכבת לא רק מחידושים, אלא גם מהעמקת התובנות בטכניקות שכבר היו קיימות. תובנות אלו אפשרו שכלולים, שיפורים ויישומים חדשים. התקדמות עצומה הושגה בשטחים שונים, כגון איך לייצר פלדה, מה גורם למחלות בבני אדם, מדוע דשנים מגדילים את תנובת הקרקע, וכיצד להפוך חום לכוח (כלומר כיצד לבנות מנוע). בקיצור, גידול ההבנה המדעית המיושמת הביא לעלייה בפריון הייצור ולעלייה תלולה ברמת החיים, כי ייצור מוצרים ושירותים היה מבוסס על יותר ידע.

חשוב להבין שההשפעה הייתה הדדית. התקדמות המדע הואצה משום שהטכנולוגיה סיפקה לה כלים ומכשירים שאפשרו לאנשי מדע לחקור וללמוד את העולם הפיזיקלי. המפורסם והנדוש שבמכשירים אלו הוא כמובן הטלסקופ ששימש את גלילאו להשקיף על הכוכבים, וביום ההוא בינואר 1610 השתנתה האסטרונומיה ללא הכר. דוגמה קצת פחות מפורסמת אך אולי בעלת משמעות כלכלית גדולה יותר הייתה המצאת הברומטר על ידי תלמידו של גלילאו אוונג'ליסטה טוריצ'לי ב-1643, שבאמצעותו הוכח קיומו של לחץ אטמוספרי. בערך באותן שנים הצליחו האירופים לפתח משאבת ואקום אשר הראתה שבניגוד לתורתו של אריסטו חלל ריק הוא אפשרי. שתי התובנות האלה סייעו בפיתוח מכונת הקיטור הראשונה בתחילת המאה השמונה-עשרה (שכונתה "מכונה אטמוספרית"). דוגמה נוספת היא הסוללה החשמלית שהמציא המדען האיטלקי אלסנדרו וולטה ב-1800. בעשורים הראשונים לקיומה מצאה הסוללה שימוש במחקר כימי, ועזרה לתלמידיו של אנטואן לוואזייה הגדול (מניח היסוד של הכימיה המודרנית) לעשות סדר בעולם היסודות והתרכובות שאותו חשפו אט-אט. מחקרים אלו הביאו ברבות הימים לצמיחת התעשייה הכימית באירופה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. דוגמה שלישית היא השיפור במיקרוסקופים במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, שפתרו את בעיית העיוות האופטי (spherical aberration) של מיקרוסקופים ישנים ואפשרו לקבל רזולוציה משופרת של התמונה. פיתוח תורת החיידקים בידי פסטר ואחרים וגם המהפכה שהתחוללה בעקבות זאת בתחום הרפואה לא היו אפשריים ללא מיקרוסקופים אלו. מדוגמאות אלו אפשר לראות שהטכנולוגיה בעצם מעצימה את עצמה − המצאה בתחום אחד עוזרת להתקדמות בשטח שונה דרך תובנות מדעיות חדשות.

ומה בימינו? יחסית לכלים רבי העוצמה אשר בידינו היום, המכשירים שאתם עבדו גלילאו ופסטר נראים ככלים מתקופת האבן. לא רק שהטלסקופים והמיקרוסקופים שלנו משופרים בסדרי גודל, גם הדיגיטיזציה חדרה לכל תחומי המחקר והפכה אותם על פיהם. אין זה מוגזם לומר שאנו ממציאים מחדש את המחקר המדעי ודרכו את הדרך להמצאות. אין מדובר רק בשיפורים בתקשורת ובטכנולוגיות מידע, אלא גם בבסיסי נתונים ענקיים, סימולציות מתקדמות, למשל בכימיית קוונטים, בחישוב של מערבולות (טורבולנציה) ובשיטות ניתוח סטטיסטיות מתוחכמות. טכנולוגיה דיגיטלית נמצאת בכל מקום שבו עושים מחקר, החל בגנטיקה מולקולרית ובמעגלי ננו וכלה בניתוח של שירת ימי הביניים. מחשבי קוונטום, שהם עדיין בשלבים ניסיוניים, צפויים להעלות את כושר החישוב של מחשבים בסדרי גודל. כלכלנים הקדישו מאמץ רב לחישוב ההשפעה של טכנולוגיית מידע ותקשורת (ICT) על הייצור של סחורות ושירותים, אך על אלה יש להוסיף את ההשפעה העקיפה של מדע על פריון הייצור דרך הכלים שה-ICT מעמידה לרשות המחקר והפיתוח.

דוגמה חשובה היא ההתקדמות במדעי החומר. חומרי הגלם הבסיסיים בייצור הם כה חשובים עד שאנו מכנים את התקופות על פי חומרי הגלם: "תקופת הברזל" ו"תקופת הברונזה". תקופת המהפכה התעשייתית השנייה, בין 1870 ל-1914, עמדה בסימן הפלדה. אך מה שקורה בימינו שונה בתכלית מכל מה שהיה בעבר. חומרים מלאכותיים כמו חומרים קרמיים מלאכותיים, שרפים וחומרים מוצקים מתקדמים מעשי ידי אדם הופיעו לאחרונה, והם מעוצבים במחשב במקום במעבדה, ברמה הננו-טכנולוגית. חומרים אלו יכולים להיות מותאמים לפי הצורך לרמת קושי, נוקשות, גמישות, חוסן, עמידות בטמפרטורות ועוד תכונות הנחוצות למטרה מוגדרת. גרפין (Graphene), חומר הפלא המהפכני, כבר זיכה את ממציאיו בפרס נובל. הזינוק בשטח זה היה אדיר והניגוד עם העבר חוצץ: בעבר הלא רחוק היו התקדמות במדעי החומר והמצאתם של חומרים סינתטיים תוצאה של מזל, או של ניסוי וטעייה, ובשני המקרים התהליך היה אקראי, אטי ובלתי יעיל. היום המחקר הוא שיטתי ומבוסס על הבנה של התכונות הבסיסיות ביותר של חומר ברמה המולקולרית, וחוקרים יכולים לעשות סימולציות של משוואות הקוונטים של החומר שעליו הם עובדים בעזרת מחשבים רבי עוצמה.

לא כל כלי המחקר שהמדע משתמש בהם תלויים במחשבים ובטכנולוגיה דיגיטלית. אולי המהפכה האמתית שתשנה את העולם היא השיטה שפיתחו סטנלי כהן והרברט בויאר בתחילת שנות השבעים, שאפשרה להעביר מידע גנטי מבעל חיים אחד לאחר בעזרתם של חיידקים מיוחדים. מובן שברֵרה גנטית היא עיסוק ישן מאוד: הטבע לא ברא כלבי פודל. אך היחס בין הנדוס גנטי וברֵרה מלאכותית הוא כמו היחס שבין מכשיר ניתוח ארתוסקופי מבוסס על לייזר ובין גרזן קצבים. המשמעות של הנדסה גנטית לרפואה, לחקלאות ולשימור הסביבה היא מדהימה משום שהיא משנה באופן חד ודרמטי את היחס שבין בני האדם לשאר צורות החיים בעולם. מאז תחילת החקלאות האדם לא רק נברא בצלם אלוהים, הוא גם בורא. אך משמעות הטכנולוגיה החדשה היא זינוק עצום קדימה ביכולות האדם לברוא בעלי חיים וצמחים העונים על צרכיו.

האם אנו ראויים לכלים האלה ומסוגלים להבטיח שייעשה בהם שימוש רק לטובה? אין לדעת. שיפורים טכנולוגיים בעבר הביאו לתוצאות בלתי צפויות, בעיקר שליליות, כמו שינויים אקלימיים שנובעים מהמצאות העבר שהיו להן תוצאות לא צפויות. חלק מן הקדמה בעתיד תהיה נחוצה כדי לפצות על שגיאות העבר. דוגמה: במחצית הראשונה של המאה העשרים פקד את ארצות הברית אסון סביבתי ללא תקדים: פטרייה רעלית, שהובאה בשוגג מן המזרח הרחוק (על ספינת קיטור), פגעה בעצי הערמונים הנהדרים שכיסו חלקים גדולים של המחצית המזרחית של המדינה. בשנים שלאחר מכן מתו כארבעה מיליארד עצים והשאירו חלקים גדולים של המדינה עירומים. מחקר גנטי שנערך לאחרונה הצליח להעביר גן שנושא חסינות לפטרייה ההרסנית (הגן לקוח מחיטה), ועצים טרנסגנטיים אלו מפיחים תקווה חדשה להחזרת עצי הערמונים האמריקניים המפוארים ולהשבת ימי הזוהר שלהם כקדם.

בעוד שהמדע מאפשר תובנות חדשות ופותר בעיות שבעבר אף לא שיערו שיש להן פתרון, ממציאים ויזמים ממתינים להפוך ידע זה למוצרים ושירותים שימשיכו לשפר את חיינו בבריאות, בתזונה, בבידור, בנוחיות, ובכל תחום של איכות החיים. השפעת הגומלין בין הטכנולוגיה למדע יוצרת היזון חוזר המעצים את עצמו והוא יוסיף לצמוח ללא גבול נראה לעין. אפשר לנחש אך לא לדעת בוודאות מה צופן בחובו העתיד בתחום הטכנולוגי. רובוטים ואינטליגנציה מלאכותית (AI) הם בראש הרשימה. יש המחכים לרובוטים בקוצר רוח (מי אוהב להציע מיטות?) ויש החוששים מהם ("האם הרובוט יכול למלא את מקומי בעבודתי הנוכחית ולעשות אותי מיותר?"). חלק מן ההתפתחויות עשויות להפתיע: השילוב של חומרים מהפכניים עם "מדפסות תלת-ממדיות" יכול לחולל מהפכה בייצור התעשייתי שבה אנשים יוכלו לייצר בביתם מוצרים רבים בהתאם לצרכים האישיים הספציפיים שלהם. "התאמה המונית" (mass customization) מסוגלת להפוך למהפכה תעשייתית אמתית. הייצור ההמוני בבתי חרושת היום יפנה את מקומו לתעשיית בית ממוחשבת. ברפואה מבטיחה הטכניקה של "פצצות ננו", שבאמצעותה אנו מסוגלים לחדור לתוך הממברנות של חיידקים ו"לפוצץ" אותם מבפנים, להיות כלי נשק חדש במלחמה האינסופית בין בני האדם לחיידקים. השימוש בטכנולוגיית המידע המתקדמת יאפשר גם את התפתחותם של שווקים שבהם בעלי נכסים כמו דירות, מכוניות ומקומות חניה יוכלו להשכיר אותם לזמן קצר ובכך לשפר את הניצולת של נכסים אלו וגם את היעילות במשק. רבים מחידושים אלו כבר אינם מעבר לאופק, אלא מצויים בהישג ידינו. גם אם המשקים המתקדמים מודאגים מרוחות נגדיות, הרוח הגבית של הטכנולוגיה המודרנית היא כמו טורנדו רב עוצמה.

נשאלת השאלה: אם כל כך טוב, אז מדוע כל כך רע? מדוע עמיתי הכלכלנים כה מודאגים? יש לשאלה זו כמה תשובות. אחת מהן היא שכלכלנים רגילים להתבונן במשתנים מצרפיים כמו תוצר מקומי גולמי ובמשתנים שנגזרים ממנו כמו פריון כולל. מדדים אלו עוצבו למשק שייצר בעיקר מוצרים כמו פלדה וחיטה. המשק המודרני הוא משק שבו ידע, נתונים, והחומרה והתוכנות שמפעילות את הטכניקה הדיגיטלית, הם חלק הולך ומתעצם של המשק. לשירותים האלה תכונות ייחודיות: הם יקרים מאוד לעיצוב לתכנון, אך מרגע שהם עובדים אפשר להעתיק ולשכפל אותם במחירים נמוכים מאוד. מסיבה זו תרומתם לתוצר הנמדד היא ברוב המקרים נמוכה ביותר, אף שהתועלת שהם מביאים לצרכנים גבוהה מאוד. למרות מאמציהם של הסטטיסטיקאים בתחום החשבונאות הלאומית להתמודד עם מוצרים משופרים, לא כל שכן עם מוצרים שהם חדשים לחלוטין, הנתונים המצרפיים אינם מצליחים לשקף את השינויים החשובים המתרחשים במשק.

רבים מן המוצרים החדשים אמנם מורכבים ומתוחכמים מאוד יחסית למוצרי העבר, אבל הם יותר ויותר פשוטים וידידותיים לשימוש. התחכום מובלע כולו בשלבי העיצוב והתכנון. טלפון חכם או משחק וידיאו הם מוצרים מורכבים, אך השימוש בהם הוא פשוט יחסית. אלפי מהנדסי חומרה ועשרות אלפי כותבי תוכנות מעצבים אותם עם ידע עצום כדי שמאות המיליונים המשתמשים לא יזדקקו לשום תחכום ומיומנת בעת השימוש בהם. תעשיית ההיי-טק אינה מעסיקה אנשים רבים, אך העובדים בה מרוויחים שכר גבוה. זוהי תופעה מדאיגה משום שהיא מחריפה את אי-השוויון ומובילה למצב של "המנצח לוקח הכול" שבו חלק קטן יחסית של האוכלוסייה זוכה בחלק הארי של העוגה. לטכנולוגיה המודרנית יש אפוא השלכות שליליות על אי-השוויון. עם זאת, יש לזכור כי מדובר באי-שוויון בהכנסה כפי שהיא נמדדת ולא באי-שוויון בגישה למקורות בריאות, חינוך, מזון, דיור ועוד. הגישה למקורות אלו ניתנת לשינוי ולפיקוח על ידי המדינה ולעתים היא גם זו המספקת אותם.

צד נוסף של השינויים הללו הוא ההשפעה על שוק העבודה. כמו שקורה תמיד בעת שינויים טכנולוגיים רדיקליים, הביקוש לעובדים משתנה ולעתים מחיר הקדמה עלול להיות גבוה וגם להתחלק באופן בלתי סביר. אין ספק שגם אם רובנו נשכרים מן הקדמה כצרכנים, צופים, אזרחים וחולים, אנו עלולים להינזק ממנה כעובדים. אוטומציה ורובוטיזציה יורידו את הביקוש לעובדים בעלי מיומנות בינונית, ובייחוד לכאלו שמקומם נתפס על ידי מחשבים ומכונות היודעות לקרוא, לשמוע, לחוש ואף לקבל החלטות (פשוטות, לעת עתה).

עדיין אין לדעת אם משרות מסוג זה תיווצרנה בקצב מספיק. בימינו יש מקצועות שהיו נראים לפני שני דורות בלתי מובנים או מגוחכים, ממומחים לביטחון סייבר ועד רופאים וטרינריים המתמחים בפסיכיאטריה של כלבים. יש להניח שהעתיד יביא מקצועות שייראו לנו מוזרים באותה מידה. מקור עיקרי לפסימיות בקרב כלכלנים הוא היעדר דמיון להעלות על הדעת דברים שקשה להעלות על הדעת. אין ספק שהתמורות בשוקי העבודה הן מקור לדאגה. עם זאת, יש להעיר שהעולם הדיגיטלי מבטיח לחולל בשוק העבודה גם שינויים שהם ללא ספק בגדר שיפורים, כמו האופציה לעבוד מן הבית בזכות קשר אלקטרוני (telecommuting) והטכנולוגיות של מכוניות עם נהג אוטומטי שיאפשרו פחות פקקים בדרך לעבודה ונסיעות פחות מתישות. שינוי שמקצץ את זמן הנהיגה לעבודה לחצי, למשל, הוא שיפור חד-משמעי ברמת החיים ובאיכותם, אך הוא לא ישתקף בחשבונות הלאומיים.

לסיכום, ג'וזף שומפטר, שירד טוב יותר מכל כלכלן אחר לעומקו של הקפיטליזם, תיאר את הקדמה הטכנולוגית כ"הריסה יצירתית". שיפורים טכנולוגיים תמיד יהיו כרוכים בכאבים ובהפסדים לקבוצות ואף לשכבות מסוימות מקרב האוכלוסייה. אף על פי כן, הטכנולוגיה אינה אויב האנושות, אלא היא זו שעשתה אותנו לעשירים יותר מהמלכים והקיסרים של העבר. לאלה הסבורים ששינויים טכנולוגיים אינם רצויים: ניסיון העבר מראה שקיפאון טכנולוגי וכלכלי הם גרועים הרבה יותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s