השלכות החלטות הממשלה על תקציב המדינה לשנת 2015

מאת: לאה אחדות, מישל סטרבצ'ינסקי ואביה ספיבק

בדיוני התקציב תידרש הממשלה להכריע על צד ההוצאות ועל צד ההכנסות. בצד ההוצאות ועל פי הכלל שעליו החליטה לפני דיוני התקציב, היא תצטרך להחליט על ביטול מיזמים מתוכננים בסכום הגבוה מ-10 מיליארד שקל. בצד ההכנסות עליה למצוא מקורות תקציביים בסכום כולל של כ-6 מליארד שקל – דרך העלאת מסים או ביטול פטורים ממס בסכום זה, או העלאת יעד הגירעון מעל 2.5% תוצר (לפי הפרסומים האחרונים בתקשורת, שר האוצר נוטה להעלות את יעד הגירעון ל-2.9%).

בכנס התקציב החמישי של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים בחסותה של קרן זיידל, שהתקיים ב-25 ביוני 2014, נותחו ההוצאות, ההכנסות והגירעון בתקציב המדינה לקראת ההחלטות שתקבל הממשלה במסגרת דיוני התקציב. נקודת המוצא מאופיינת בהאטה של שיעור הצמיחה במהלך השנים האחרונות, מ-5.5% בשנים 2004–2008 ל-3.3% בשנים האחרונות, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי והייסוף בשער החליפין. על רקע מצב זה והכלל החדש שעליו הוחלט לקראת דיוני התקציב, תצטרך הממשלה להחליט על ביטול מיזמים מתוכננים ואם להעלות את שיעור המס או לבטל פטורים, ו/או להעלות את יעד הגירעון לשנת 2015 מעל 2.5% תוצר, על רקע ירידה ניכרת גם בהכנסות שאינן ממסים.

מאפיין משמעותי נוסף של נקודת המוצא הוא שההוצאה האזרחית בישראל היא כמעט הנמוכה ביותר בקרב מדינות ה-OECD;המדינה היחידה מתחתיה היא קוריאה הדרומית. הוצאה נמוכה זו מדרגת את ישראל בין המקומות הנמוכים הן בהוצאה הממשלתית לחינוך לתלמיד והן בהוצאת הבריאות הממוצעת לנפש. ההוצאה הציבורית הנמוכה בעייתית עוד יותר כשמשווים את מצבה של ישראל בתחום העוני: העוני בישראל הוא מן הגבוהים במדינות ה-OECD, רק מקסיקו מעליה, ורמת העוני היא כמעט כפולה מן הממוצע של מדינות ה-OECD.

 כאמור, לפני דיוני התקציב החליטה הממשלה לשנות את כלל ההוצאה כדי להקטין את שיעור גידולה. הנוסחה הקודמת חישבה את שיעור הגידול של ההוצאה הממשלתית על ידי הכפלת שיעור הגידול הממוצע של התוצר בעשר השנים הקודמות ביחס בין 60% (יעד החוב) ובין משקל החוב בתוצר. כלומר בכלל הקודם הצהירה הממשלה שכשהיא תגיע לחוב של 60% תוצר היא תפסיק לשחוק את משקל ההוצאה הממשלתית בתוצר. זאת בניגוד לכלל החדש: אחד הליקויים של הנוסחה הנוכחית הוא שלמעשה הממשלה מצהירה שהיא מעוניינת לשחוק את ההוצאה הממשלתית באחוזי תוצר לנצח. הכלל מורכב משיעור הגידול הממוצע של האוכלוסייה בשלוש השנים האחרונות (הצפוי להיות בהמשך כ-1.7%) ועוד היחס שבין 50% (שהוא יעד החוב החדש) למשקל החוב בתוצר בפועל באחוזים. משמעותו היא שההוצאה הממשלתית (כולל מתן אשראי) תגדל ריאלית ב-2.6% כעת, וב-2.7% כשהיא תגיע ליעד החוב החדש. שיעורים אלו נמוכים מ-3.3%, שהוא שיעור הגידול של התוצר החזוי בממוצע ארוך טווח. כלומר ללא שינוי בשיעור הגידול של התוצר יישחק יחס ההוצאה לתוצר בכ-0.6% כל שנה בתהליך שיימשך לעד. לכאורה אפשר לטעון כי אם הוצאות הביטחון יעלו כל שנה רק ב-1% ההוצאה האזרחית לא תישחק. אך הפעלת נוסחה פשוטה מראה שזה לא נכון: אם הוצאות הביטחון הן כ-20% מסך ההוצאה, הרי שהכפלת חלקן בפער בין שיעורי הגידול של ההוצאה לתוצר עדיין מותיר שחיקה של משקל ההוצאה האזרחית. ואכן, בסימולציה שהצגנו בכנס הראינו שעל פי החלטת הממשלה ההוצאה האזרחית צפויה להישחק ב-0.5% תוצר נוספים עד שנת 2020. אם הכלל יופעל גם בהמשך אין שום דבר שימנע את ירידת משקל ההוצאה האזרחית בישראל אף מתחת לקוריאה הדרומית.

בכנס המלצנו להמשיך עם הכלל הקודם, כלומר ככל שישראל תתקרב ליעד החוב של 60% תוצר (היחס היום עומד על כ-67%) אפשר יהיה להפנות משאבים לתחומים הזקוקים להם באופן נואש, כגון הבריאות, החינוך והרווחה. אך בחנו גם כלל מתוקן, שמתאים ליעדים החדשים של הממשלה מתוך שימוש בניסוח שהיא השתמשה בו לפני כן: בהינתן שהיא החליטה להקטין את יעד החוב ל-50% תוצר, כפי שהיא גילתה לנו על פי הנוסחה החדשה, הרי שאפשר לשנות את הכלל הקודם כך שהיעד 60% תוצר יוחלף ביעד החדש של 50% תוצר. המשמעות: הממשלה מצהירה שהיא שאפתנית יותר ביעד החוב, ושהפסקת השחיקה בהוצאה הציבורית תחול רק כשנגיע ליעד זה. החל באותה שנה תפסיק הממשלה לשחוק את משקל ההוצאה בתוצר. המצב שנוצר היום – שתהיה שחיקה מתמדת במשקל ההוצאה הממשלתית בתוצר – מעביר מסר של חוסר תקווה: הכוונה היא לשחוק את ההוצאה הממשלתית באופן מתמיד.

עוד המלצנו על החלקה של מסלול הגירעון, כפי שרואים בתרשים שלהלן. ביום העיון הראינו כי החלקה זו מייצרת יציבות במשתנים המקרו הכלכליים בתוך שהיא מביאה למסלול חוב–תוצר יורד באופן משמעותי.

אנו נמצאים היום ערב דיוני התקציב. מוטב להכיר בליקויים של הכלל החדש ולאמץ את הניסוח המתוקן של הכלל הקודם. היתרון הנוסף של אימוצו הוא שהממשלה תצטרך לקצץ את התוכניות הקיימות ב-2.5 מיליארד שקל פחות יחסית לכלל הקיים, ותוכל אף להקצות חלק מסכום זה להמלצות ועדת גרמן (בתחום הבריאות) וועדת אלאלוף (בתחום העוני), אשר ללא שינוי זה קרוב לוודאי שלא יזכו ליישום משמעותי.

תרשים 1: יעד הגירעון של הממשלה ועל פי המלצת חוקרי מכון ון ליר, 20142020 (באחוזי תוצר)

תרשים מישל 1

תרשים 2: ההוצאה הממשלתית האזרחית ללא אשראי,20122020 (באחוזי תוצר)

תרשים מישל 2

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s