אי-שוויון בתשואה להשכלה בין קבוצות אוכלוסייה שונות

מאת: יעל מלצר

כפי שעולה מתרשים 1, אי-השוויון בשכר בישראל הוא מן הגדולים בארצות המפותחות והוא במגמת עלייה. הקשר ההדוק בין השכלתו של הפרט להשתלבותו ולהצלחתו בשוק העבודה מעלה את השאלה אם הבדלי השכר נובעים מהבדלים בנגישות להשכלה או מהבדלים בתשואה להשכלה. יש כאן השפעה הדדית: נגישות להשכלה משפיעה על התשואה ממנה, ולהפך: תשואות נמוכות למשל, יגרמו לפרט לבחור שלא ללמוד. חשיבות ההבחנה והעיסוק בהבדלים בתשואה להשכלה נוגעת בפרט לקביעת מדיניות של העדפה מתקנת כדי לאפשר שוויון הזדמנויות, לשפר את הקצאת המקורות, וכן להיבטים של ניידות בין-דורית.

תרשים 1: אי-שוויון בשכר ברוטו במדינות OECD: יחס השכר בין האחוזון ה-90 לאחוזון ה-10, שכירים במשרה מלאה

יעל תרשים 1

מקור: אתר ה OECD

על פי המחקר הנוכחי, התשואה הממוצעת לשנת לימודים בקרב שכירים בני 38–55 במונחי שכר לשעת עבודה ב-2008 היא 10.3%. זוהי עלייה ניכרת בהשוואה לתשואות שנאמדו ממפקדים קודמים. פתיחת המשק הישראלי ליבוא בתחילת שנות התשעים ועליית ענפי הטכנולוגית העילית פגעו בעובדים לא מיומנים והעלו את התשואה להשכלה.

כמו שאפשר לראות בלוח 2 להלן, התשואה להשכלה הנאמדת בקבוצת הגברים המוסלמים נמוכה מהתשואה בקרב הגברים היהודים (7.2% לעומת 11.3). תוצאה זו משקפת את האפשרויות המוגבלות של האוכלוסייה המוסלמית בשוק העבודה בארץ, המציע הרבה פחות אופציות תעסוקתיות לבעלי השכלה במגזר זה, וסיכוי נמוך יותר למצוא משרה התואמת את רמת השכלתם.[1] עבודה של סאמי מיעארי, עולא נבואני ונביל חטאב[2] מ-2011 הראתה שב-2008–2009 הייתה ההפליה של עובדים מיומנים משכילים גבוהה יותר מהפליה של עובדים לא מיומנים, כך שתשואת השכירים היהודים גבוהה יותר.

תשואת הנשים הלא יהודיות גבוהה יחסית. נשים שיצאו ללימודים במגזר זה, בייחוד בעבר, פעלו נגד המוסכמות, והן כנראה בעלות יכולות ומוטיבציה גבוהות מאוד, ולעומת זאת, היצע העבודות והשכר לנשים לא משכילות היוצאות לעבוד במגזר זה מחוץ לבית הוא נמוך מאוד ולא מתגמל.

התשואה להשכלה של המזרחים (12%), שהם קבוצה חלשה יותר יחסית, גבוהה מזו של האשכנזים (9.9%). חלוקת המדגם לפי הרקע המשפחתי של הפרט מציגה אצל השכירים היהודים תשואות נמוכות יותר לפרטים המגיעים מרקע משפחתי גבוה. ממצאים אלו, שלתלמידים מרקע כלכלי-חברתי נמוך תשואה להשכלה גבוהה מהממוצע, אינם חד-משמעיים, אך חוזרים על עצמם במספר לא מבוטל של מחקרים.[3] אפשרויות התעסוקה והיכולת של פרטים מרקע כלכלי-חברתי גבוה רבות יותר גם אם לא רכשו השכלה גבוהה, ולכן התשואה שלהם נמוכה יחסית לפרטים מרקע כלכלי-חברתי נמוך, שההשכלה היא בשבילם קרש קפיצה לעתיד טוב יותר.

לוח 2: התשואה להשכלה לפי משתני רקע משפחתי כקירוב ליכולת ולתשואה (proxy) (לחץ להגדלה)

יעל תרשים 2

חלוקת מדגם השכירים היהודים לפי רמת ההכנסה הפרמננטית של ההורים, המוצגת בלוח 3, תומכת גם היא במחקרים קודמים על מעמדות חברתיים. אלו מספקים בסיס תיאורטי ואמפירי משכנע שהתשואה להשכלה של המעמד הגבוה תהיה נמוכה יותר מזו של המעמד הנמוך. אנו מקבלים ממש מגמה הפוכה בין התשואה לרקע הכלכלי.

לוח 3: התשואה להשכלה לפי רמת ההכנסה הפרמננטית של ההורים (לחץ להגדלה)

יעל תרשים 3

אצל השכירים הלא יהודים, לעומת זאת, התשואה לפרטים בשוליים, בעלי רקע כלכלי-חברתי נמוך, נמוכה יותר. שוק העבודה שבו פועל המגזר הלא יהודי שונה, ולכן אנו מקבלים מגמות שונות. במגזר הלא יהודי אפשרויות התעסוקה, גם למשכילים, ובהשוואה למגזר היהודי, בעיקר אצל המשכילים, מצומצמות הרבה יותר. יש חשיבות רבה להון התרבותי והחברתי, ולכן התשואות הגבוהות יותר יהיו בקבוצות שבהן הכנסת ההורים והשכלתם גבוהות.

33% מהמדגם הם בעלי תעודה אקדמית, והתשואה הממוצעת לשנת לימודים אקדמית לפרט אקראי באוכלוסייה (ATE) היא 17.3%. התשואה הממוצעת (ATE) גבוהה מהתשואה לפרטים שבוחרים בהשכלה נוספת (TT). תשואה זו הינה בערך של 11.8%. יחס זה בין ה ATE ל-TT מתקיים ברוב קבוצות האוכלוסייה ומלמד על סלקציה שלילית: התשואות להשכלה לפרטים שלא למדו גבוהות מהתשואות לפרטים שלמדו. כך שהתשואה הממוצעת לפרט אקראי באוכלוסייה גבוהה מהתשואה הממוצעת לפרטים שהגיעו לתואר אקדמי. אצל הגברים המוסלמים ה-ATE נמוך מה-TT, כך שפרטים בקבוצה זו הבוחרים בלימודים אקדמיים הם בעלי תשואות גבוהות יותר מהתשואה הממוצעת.

שיפוע תרשים 4, המתאר את התשואה השולית כפונקציה של ההסתברות לרכישת תואר אקדמי (MTE), מלמד שפרטים בעלי תכונות בלתי נצפות שסביר שיגרמו להם לא לרכוש השכלה גבוהה הם בעלי התשואה הגבוהה ביותר בשכר לשעה. התשואה להשכלה גבוהה גבוהה יותר דווקא אצל בעלי יכולות נמוכות הבוחרים לא ללמוד, אף שהכנסתם הייתה יכולה להשתפר מאוד.

תרשים 4: התשואה השולית להשכלה כפונקציה של ההסתברות לרכישת תואר אקדמי (MTE)

יעל תרשים 4

נוסיף ונציין שמעבר להשפעה המובהקת של שנת לימודים, קיבלנו השפעה חיובית מובהקת גם להשגת תעודה (אפקט הדיפלומה). התשואה לתעודת בגרות לפרט שלמד 12 שנות לימוד, מעבר לסיום תיכון, היא 16%. התשואה לשנת לימודים לתואר ראשון היא 15% בממוצע. התוצאות הראו שבכל המגזרים רכישת תואר שלישי נוסף על תואר שני אינה יוצרת עלייה מובהקת בשכר. תוצאה זו מתקבלת בגלל מיעוט תצפיות של בעלי תואר שלישי ומשום שרכישת תואר שלישי מלווה בדרך כלל במלגות ובמשרות אקדמיות המקטינות את העלות השולית.

לסיכום, למעט התשואה הנמוכה של גברים ערבים, המעידה על הפליה בשוק העבודה, פערים בהכנסה בקרב שכירים נובעים בעיקר מפערים בנגישות להשכלה, ובפרט להשכלה גבוהה. פרטים שסביר שלא ימשיכו ללימודים גבוהים הם דווקא בעלי התשואה הגבוהה ביותר בשכר לשעה. השכלה גבוהה יכולה להיות מועילה במיוחד בקרב קבוצות אוכלוסייה המגיעות ממשפחות יהודיות דלות אמצעים ופחות משכילות, וכמובן בקרב הנשים הלא יהודיות. קבוצות אלו, המגיעות מרקע חברתי או תרבותי חלש, עומדות מול שוק עבודה בעל תמורות נמוכות ללא השכלה אקדמית. גם חישוב תשואה שולית לשנת לימוד אקדמית (MTE), לפי תכונות בלתי נצפות המשפיעות על רמת ההשכלה (כמו מוטיבציה ויכולת), מלמד על היתרונות בהרחבת הנגישות להשכלה ומראה התמיינות שלילית (negative selection effect). מדיניות שתכוּון לתלמידים אלו תניב רווחים אישים וחברתיים גדולים.


* המחקר נערך בחדר המחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהתבסס על קבצים שהכינה הדס יפה, דמוגרפיה ומפקד.

** המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. העבודה נעשתה בהדרכת פרופ' משה יוסטמן.

[1] מומי דהן, 2007. מדוע יש יותר עניים בישראל? ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

[2] סאמי מיעארי, עולא נבואני ונביל חטאב, 2011. "מגמות בפערי שכר בין ערבים ליהודים, 1997–2009", המכון הישראלי לדמוקרטיה http://www.idi.org.il/media/2378285/מגמות%20בפערי%20שכר%20בין%20ערבים%20ליהודים,%202009-1997.pdf.

[3] Orley Ashenfelter and Cecilia Rouse, 1999. “Schooling, Intelligence, and Income in  America: Cracks in the Bell Curve,” NBER Working Papers 6902, National Bureau of Economic Research, Inc; Mikael Lindahl and Alan B. Krueger, 2001. “Education for Growth: Why and for Whom?” Journal of Economic Literature 39(4), pp. 1101–1136; Steven G. Rivkin, Eric A. Hanushek and John F. Kai, 2005. “Teachers, Schools, and Academic Achievement,” Econometrica 73(2), pp. 417–458.

מודעות פרסומת

One Response to אי-שוויון בתשואה להשכלה בין קבוצות אוכלוסייה שונות

  1. דר רחמים אבישר MD הגיב:

    מי ששולט ומהווה רוב בקרב בעלי דרגת מרצה בכיר עד פרופסור באוניברסית תל אביב היא העליתה המערבית קרי אשכנזית. לכן ברור למה עולי ארצות המזרח מהווים רק כ-5% מקרב הסגל הבכיר.נתון זה מבוסס על נתונים אמינים. השאלה היא מה צריך לקרוא כדי שנתון כגון זה ישתנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s