הכשרת הנדסאים למשק: המדיניות הרצויה

נטע אלול[*]

באופן מסורתי רואה את עצמו הממשל כשחקן ביצירת התאמה בין כוח העבודה לצורכי המשק, והוא משקיע משאבים בקיום מערך הכשרות מקצועיות ובתקצוב מקצועות נדרשים. מעורבות זו ניכרת בייחוד בתחומים שבהם השחקנים הבודדים במשק אינם מפנימים את ההשפעות החיצוניות החיוביות הנלוות להשקעה, ואת תרומתן לצמיחה במשק ואף לירידה בשיעור האבטלה. הכשרת הנדסאים היא אחד מן התחומים שמעורבות הממשל בהם ניכרת, מתכנון ההכשרה ועד פיקוח על ניהולה. ולמרות זאת עולות בשנים האחרונות, טענות על מחסור בהנדסאים בתעשייה וביתר ענפי המשק. טענות אלו חושפות תהליך הכשרה שנעשה ללא מעורבות גדולה של התעשייה, ובעצם מחטיא את מטרתו העיקרית: יצירת הכשרה מותאמת לצורכי המשק. להלן אסקור את תהליך הכשרת ההנדסאים כיום ואציע פתרונות אפשריים.

בתחילת שנות ה-60 הסדירה הכנסת  עיסוק שעמד בתווך בין המהנדס לפועל המקצועי, ונתנה לו שם חדש – הנדסאי. תפקידו של ההנדסאי, כפי שנתפס אז, היה לקבל את התוכניות שתכנן המהנדס, ליישמן ולפקח על טיב היישום ואיכותו, כלומר תפקיד שהוא בבסיסו יותר מעשי מתיאורטי. עוד הוסדרה ההכשרה למקצוע, והוגדרה הכשרה על-תיכונית של שנתיים המזכה בתעודת הנדסאי לאחר מעבר מבחן הסמכה ממשלתי. ברקע הסדרת מקצוע ההנדסאות עמד, בין היתר, הצורך בניצול יעיל יותר של כוח האדם במשק. היכולת להבחין בין מקצוע המהנדס, ההנדסאי והטכנאי אפשרה ליצור מדרג בסמכויות ובאחריות, וממילא גם ברמת הידע והמיומנות הדרושים לתפקידים אלו. בהתאם לכך אפשר היה ליצור מדרג גם בהכשרות כוח האדם ולהתאים את היקפן ואת משכן לדרישות. הסדרה זו התיישבה עם הנעשה בעולם, שם יש תפקיד מקביל הנקרא מהנדס מעשי.

המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (מה"ט), המשתייך למשרד הכלכלה, הוא הממונה על הכשרת מבוגרים לתואר הנדסאי, ובהנחייתו ובפיקוחו מוכשרים כשמונים אחוז מההנדסאים בישראל. כעשרים אחוז נוספים מכשיר משרד החינוך במסגרת לימודי המשך לתיכון (י"ג וי"ד). תפקידו של מה"ט הוא להכשיר הנדסאים לפי צורכי המשק. בהתאם לכך עליו לתכנן את מספר הבוגרים, לאשר את מגמות הלימוד ואת תכניות הלימוד, להנחות את מוסדות הלימוד הפרטיים שבהם מתקיימת ההכשרה בפועל (כ-75 מכללות טכנולוגיות ובתי ספר להנדסאים) ולפקח עליהם.

בשנים האחרונות עולות טענות בדבר מחסור בהנדסאים בתעשייה וביתר ענפי המשק. הנתונים הסטטיסטיים מאששים טענות אלו, בייחוד בתחומי ההנדסה האזרחית והנדסת המחשבים. סקר משרות פנויות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציג ביקוש עודף של 2,500–3,500 הנדסאים בשנים האחרונות, רובם בתחום המחשבים (ראו תרשים 1). נתון זה מתווסף לגידול ניכר של משרות בתחום המחשבים בעשור האחרון (ראו תרשים 2). בחינה של גובה השכר ההתחלתי מעידה גם היא על ביקוש עודף בתחומי ההנדסה האזרחית והנדסת המחשבים (ראו תרשים 3). לבסוף, מדרג המקצועות המבוקשים של משרד הכלכלה (המשקלל נתוני שכר התחלתי, משך זמן שבו המשרה פנויה, ביקוש מוחלט וביקוש יחסי) משלים את התמונה ומראה כי בהשוואה ליתר השוק ניכר ביקוש עודף למקצועות ההנדסאות, ובייחוד להנדסאים אזרחיים ולהנדסאי מחשבים (ראו תרשים 4).

תרשים 1: ביקוש להנדסאים וטכנאים, 2010–2011 

נטע אלול תרשים 1מקור: מתוך נתוני למ"ס, 2010-2011, סקר משרות פנויות, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

תרשים 2: השינוי במספר המשרות, 1999–2010

נטע אלול תרשים 2

מקור: מתוך נתוני למ"ס, 1999-2010,  מועסקים לפי משלח יד בקבוצות נבחרות, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

                                                          

תרשים 3: שכר חודשי התחלתי שהציע המעסיק (בשקלים)

נטע אלול תרשים 3

מקור: מתוך אתר האינטרנט רייטינג לעבודה, 2013, משרד הכלכלה.

תרשים 4: דירוג הביקוש לעובדים בסולם של 1—10 על פי מקצוע

נטע אלול תרשים 4

מקור: מתוך אתר האינטרנט רייטינג לעבודה, 2013, משרד הכלכלה.

אולם בהקשר של עבודה זו, האינדיקציה המעניינת ביותר למחסור בהנדסאים היא דווקא בתחומי הנדסאות הכימיה והמכונות: בארבע השנים האחרונות חברות כמו "ישקר", "אינטל", "רפא"ל" ו"בתי הזיקוק" מכשירות לעצמן הנדסאים בתחומי הכימיה והמכונות בעלות של מאות אלפי שקלים. החלטת התעשיינים לממן הכשרות הנדסאים, שבדרך כלל מממנים הסטודנט בעצמו או המדינה, מעידה בבירור על מחסור של הנדסאים בתחום. יוזמה זו של התעשיינים מעניינת במיוחד כי היא מפנה זרקור למערך הכשרת ההנדסאים בכללותו, וחושפת בפנינו מהן נקודות החולשה שרואה המעסיק בתהליך זה, ובשל כך ראוי לבחון אותה לעומק.

בשנת 2009 החלו התעשיות הבולטות במשק לפתוח כיתות הנדסאים ייעודיות כדי לקלוט את בוגריהן לעבודה. את התוכנית שיווקו תחת השם "עתידים לתעשייה" (בשיתוף עמותת "עתידים") או "פרויקט אל"ה" של אינטל, ובמעטפת של "תכנית מצטיינים" הבוחרת את משתתפיה ומעניקה להם מלגת קיום חודשית של 1,500–2,000 שקל, שכר לימוד והטבות אחרות. את הסטודנטים לתוכנית ממיין המעסיק עצמו על פי תנאי הקבלה שהוא קבע. ההכשרה במסגרת המיזם אינטנסיבית, והיא נמשכת כ-17 חודשים, לעומת כשנתיים בתוכנית הרגילה, אבל פרט לכך הלימודים מתקיימים במכללות הטכנולוגיות הקיימות ותוכני ההכשרה לא שונים במידה ניכרת מהקיים. השלב האחרון של המיזם הוא בעצם קליטת ההנדסאי לעבודה בחברה, שמעניקה לסטודנט ביטחון תעסוקתי ואפשרות לרכוש ניסיון, ולמעסיק מבטיחה את החזרת ההשקעה בהכשרה. מאז 2009 נפתחו כ-12 כיתות הנדסאים של 25 סטודנטים כל אחת. עלות פתיחת כיתת הנדסאים במסגרת זו עומדת על 1.1 מיליון שקל, והתעשיין הוא שנושא ברוב העלות. מתוך המחזורים שסיימו את לימודיהם עומד שיעור הסטודנטים הנקלטים בעבודה על יותר מתשעים אחוז.

מיזמים כמו עתידים לתעשייה ופרויקט אל"ה מעלים שני עניינים חשובים בנוגע להכשרת הנדסאים. ראשית, איכות כוח האדם הניגש ללימודי הנדסאות אינה תואמת את דרישות התפקיד. ואכן, ההשקעה הכספית הניכרת ביצירת מיזם אטרקטיבי כלכלית ובמיתוגו היוקרתי מכוונת למשוך קהל יעד שלא מגיע ללימודי ההנדסאות באופן טבעי. שנית, עולה כי תנאי הקבלה ללימודי הנדסאות כיום אינם תואמים את דרישות התפקיד. הבחירה של התעשייה להכשיר הנדסאים חדשים ולא לקחת מהמצאי הקיים (כחמישים אחוז מבוגרי לימודי הנדסאות אינם עובדים במקצוע. ראו תרשימים 5 ו-6) יחד עם הבחירה לשנות את תהליך המיון דווקא, ולא את מבנה ההכשרה, מעידות כי בעיניי התעשייה, מה"ט מכשיר את האנשים הלא נכונים. מעבר לבזבוז המשאבים בהכשרת כוח אדם לא מתאים, תנאי סף נמוכים מדי יוצרים מעגל קסמים המוריד את יוקרת המקצוע ויחד אתה את הביקוש למקצוע. הזרמה של הנדסאים לשוק מובילה לירידה בשכר ההנדסאים, וגם זו מובילה לירידה ביוקרת המקצוע ובביקוש אליו. המעגל כנראה מתחזק כאשר ההנדסאים המוזרמים לשוק הם בינוניים באיכותם. ראוי לציין כי בשנה האחרונה שינה מה"ט את מודל תקצוב המכללות כך שמכללה תקבל תקציב רק על סטודנט שסיים את חובותיו הלימודיות וקיבל דיפלומה. שינוי זה צפוי להעלות את דרישות הסף האקדמיות לקבלה ללימודים. בד בבד, מומלץ לבחון מול התעשייה אם החובות האקדמיות אכן מגלמות את המיומנות ואת הידע הנדרשים בתפקיד, ואם לא, יש לגבש תנאי סף נוספים.

תרשים 5: מצבם התעסוקתי של בוגרי מה"ט שסיימו לימודיהם במהלך השנים 1996—2002

נטע אלול תרשים 5

מקור: מנהל מחקר וכלכלה, מצבם התעסוקתי של בוגרי מה"ט שלמדו לתואר הנדסאי כשנה מסיום לימודיהם (2009), 2012, משרד הכלכלה.

תרשים 6: פערי שכר לטובת בוגרים שעובדים במקצוע לעומת בוגרים שאינם עובדים במקצוע

נטע אלול תרשים 6

מקור: מנהל מחקר וכלכלה, מצבם התעסוקתי של בוגרי מה"ט כחמש ועשר שנים מסיום הלימודים,  2010, משרד הכלכלה.

מנקודת מבט רחבה ניתן לזהות כי התעשייה אינה מעורבת דיה בתהליך הכשרת ההנדסאים, כי תרומת התעשייה לאפיון תהליך ההכשרה ועיצובו היא קטנה כמו גם מעורבותה הכלכלית בתהליך. לצורך השוואה, בגרמניה התעשייה שותפה מלאה בתהליך ההכשרה לתלמידי התיכון, היא לוקחת חלק פעיל בהדרכת התלמיד, ובעלי העסקים והמגזר הפרטי שם נושאים בכ-85 אחוז מעלות ההכשרה המקצועית. שותפות זאת מאפשרת להגמיש את מערכת ההכשרה ולהתאימה התאמה מרבית לשוק העבודה, והיא נושאת בבסיסה רווח חברתי-כלכלי. הבסיס לשותפות קיים גם בארץ: התעשייה רוצה הנדסאים מוכשרים יותר, הממשל רוצה בפיתוח התעשייה והחברות במשק, ובוגרי לימודי הנדסאות רוצים למצוא עבודה. מיזם עתידים לתעשייה ופרויקט אל"ה הם פלטפורמה אפשרית ליצירת קשר בין מערך ההכשרה למעסיק, אך יידרשו מספר שינויים והתאמות. במתכונתו היום מאפשר דגם כמו עתידים לתעשייה להתאים את תנאי הקבלה לדרישות התפקיד ואת מספר המשרות הפנויות אצל המעסיק למספר הסטודנטים בתוכנית. אולם תחומים אחרים, כמו התאמת תוכני הלימוד ומבנה ההכשרה, אינם מטופלים. זאת ועוד, דגם זה מתאים לתעשיות הגדולות בלבד – תעשיות שיכולות לקלוט כיתת הנדסאים, לקבל על עצמן התחייבות כלכלית בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים ולשאת בסיכונים הכרוכים במיזם. למפעלים קטנים ולעסקים שזקוקים להנדסאים ספורים, או שאין להם היכולת הכלכלית לשאת בהכשרת הנדסאי, דגם זה אינו מתאים. אי לכך מוצע לקיים קשר בין משרד הכלכלה לנציגי התעשייה כדי לבחון כיצד לחזק את מעורבות התעשייה בהכשרת ההנדסאים. קשר זה יכול להיות בדמות דגם עתידים לתעשייה, עם הרחבה של תחומי המעורבות של התעשייה, יצירת התאמות רלוונטיות, ותמיכה של הממשל בתעשיות הקטנות.


[*] נטע אלול היא צוערת בתוכנית 'צוערים לשירות המדינה'

 

מודעות פרסומת

One Response to הכשרת הנדסאים למשק: המדיניות הרצויה

  1. ליאת הגיב:

    עוד מעגל קסמים הוא שהחברות שצויינו בכתבה הן צפוניות או דרומיות, שבבואן לגייס, הן נתקלות באוכלוסיה חלשה יותר האופיינית לפריפריה ולכן בוחרות להכשיר הנדסאים בעצמן. כמובן שבמרכז הארץ הבוגרים ברמה גבוהה יותר, אנחנו מרגישים את ההבדלים, אבל החברות נמצאות בפריפריה משיקולים כלכליים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s