התמדה של סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה ונשירה ממנה

מאת: ענת גופן

רכישת השכלה גבוהה היא צומת משמעותי בחייו של אדם, בין היתר בשל השפעתה המכרעת של השכלה על ההכנסה, על התעסוקה ועל איכות חייו בעתיד. בעשורים האחרונים מספר הולך וגדל של צעירים בעולם המערבי נכנסים בשעריה של מערכת ההשכלה הגבוהה. בישראל חל גידול ניכר במספר הסטודנטים עם העלייה בשיעור הזכאים לתעודת בגרות ועם פתיחתן של מכללות אקדמיות באמצע שנות התשעים של המאה העשרים, כך שבעשור שבין תש"ן (1989–1990) לתש"ס (1999–2000) עלה מספר הלומדים ביותר מפי שניים (מ-76,000 ל-165,000).

       בד בבד עם התרחבותה של מערכת ההשכלה הגבוהה בעולם, חל גידול בביקוש ללימודים גבוהים בקרב צעירים, וקבוצות אוכלוסייה מגוונות יותר החלו ללמוד בקמפוסים. ואולם למרות המוטיבציה של צעירים אלו ולמרות עמידתם בתנאי הקבלה לא כולם מצליחים להתמיד בלימודיהם, ורבים נושרים קודם שרכשו תואר אקדמי. אחת הדוגמאות הבולטות היא קבוצת הדור הראשון להשכלה גבוהה – צעירים וצעירות ששני הוריהם ללא השכלה אקדמית. אמנם שיעור בני הדור הראשון המתחילים את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה הולך ועולה עם השנים, אבל שיעור הנשירה שלהם הוא גבוה במידה ניכרת בהשוואה לסטודנטים אשר לפחות לאחד מהוריהם השכלה אקדמית.

        נמצאה שונות רבה בממדי הנשירה בין המדינות החברות ב-OECD, ושיעור הנשירה הממוצע עמד בשנת 2008 על 31%. ארצות הברית היא המדינה בה שיעורי הנשירה הם הגבוהים ביותר, כאשר יותר ממחצית הסטודנטים נושרים קודם שישלימו תואר. גם בניו זילנד, בשוודיה ובמקסיקו שיעור הנשירה גבוה ועולה על 40%. יפן, קוריאה ודנמרק הן בעלות שיעור הנשירה הנמוך ביותר, וגם בשלושתן הוא מעל 10%. בישראל, על פי נתוני ה-OECD, עומד שיעור הנשירה על 38%, מעט מעל הממוצע.

       המחקר הענף בארצות הברית ביסס הסכמה רווחת לפיה אוסף רחב של גורמים והאינטראקציה ביניהם מסבירים נשירה מלימודים גבוהים. בכלל גורמים אלה- נתוני רקע אישיים, יכולות לימודיות, היבטים אישיותיים, ואף השתלבות חברתית ולימודית במסגרת המוסד. ספציפית, נשים נושרות פחות מגברים, ושנת הלימודים הראשונה נמצאה באופן עקבי כתקופה המועדת ביותר לנשירה. זאת ועוד, מצטברות עדויות הקושרות נשירה לחוסר התאמה בין מאפייני הסטודנט למאפייני מוסד הלימודים ולמוכנות לימודית הולכת ופוחתת עם השנים. מעניין לראות כי ניתוח השוואתי בין מדינות ה-OECD לא הצביע על קשר בין גובה שכר הלימוד להיקף הנשירה, אך הראה כי לאלו הלומדים לימודים חלקיים סיכוי גבוה יותר לנשור בהשוואה לאלו הלומדים לימודים מלאים.

       ככלל, הגדרתה ומדידתה של תופעת הנשירה אינן פשוטות, שכן יש להבחין בין סוגים שונים של נשירה, ונדרשות הבחנות מושגיות בין היבטים שונים של התופעה. מעניין לראות כי הבחנות חשובות אלו השתרשו בשפה האנגלית, אבל זוכות למעט מאוד תשומת לב בעברית. מקובל להבחין בין סוגי נשירה שונים: לדוגמה, בין נשירה מרצון של הסטודנט לנשירה כפויה מטעם המוסד שלא מאפשר המשך לימודים; בין נשירה ממערכת ההשכלה הגבוהה לנשירה ממוסד ספציפי (לטובת השלמת התואר במוסד אחר). לעתים מחשיבים כנשירה אף מעבר מתחום לימודים אחד למשנהו באותו המוסד; מבחינים גם בין הפסקה זמנית של הלימודים להפסקה מוחלטת; בין נשירה כלפי מעלה, המשקפת הפסקת לימודים בתחום אחד לטובת לימודים של תחום יוקרתי יותר (לדוגמה מביולוגיה לרפואה) או במוסד יוקרתי יותר; לנשירה הצדה, המשקפת מעבר מתחום לימודים אחד למשנהו בעקבות הבנה כי התחום שעוזבים לא מתאים לרצונותיו או לציפיותיו של הסטודנט; ונשירה למטה, שהיא נשירה מוחלטת ממערכת ההשכלה הגבוהה.

        אמידה של היקף הנשירה ומדידתה דורשות יצירת קריטריונים אחידים ומוסכמים. כבר לפני חמישה עשורים הועלתה הטענה כי ההבדלים בין שיעורי הנשירה במוסדות נובעים מההבדלים בדרכי ההגדרה והמדידה של הנשירה. עם זאת, למרות ההסכמה הרווחת בדבר הצורך בקריטריון אחיד למדידת נשירה, עשרות שנים לאחר מכן, עדיין לא התבססה הגדרה אחידה ומקובלת. הקשיים העיקריים בסוגיית המדידה נובעים ממעבר של סטודנטים בין מוסדות, משונות במשך הזמן הנדרש לסטודנטים שונים להתקדם בלימודיהם , ומפסקי זמן ארוכים שלוקחים סטודנטים במהלך הלימודים. קשיים אלו ניכרים בחוסר האחידות בין מחקרים, ומדגישים את הצורך בפרשנות זהירה של ממצאי המחקר ואת הקשיים המתודולוגיים והנורמטיביים במענה לשאלה הפשוטה לכאורה: "מיהו נושר?".

        חשוב לציין כי ההבחנות המושגיות והמתודולוגיות הללו לא משקפות רק הבחנה בין סוגי נשירה ובין דרכי מדידה. הן מגלמות אף תפיסות חברתיות-נורמטיביות לשאלות מי אחראי לסיבות לנשירה ומי אחראי לטיפול בה. תפיסות אלו ניכרות היטב בשפה המחקרית ובשיח הציבורי. מבחינה היסטורית עד שנות השישים היה המונח הרווח לתופעת הנשירה.student mortality  בשנות השישים התחלף המונח ל-student drop-outs. מונחים אלו משקפים נקודת מבט לפיה הנשירה היא "של הסטודנט". מעניין לראות כי בהמשך התווספה עוד נקודת מבט המדגישה את האחריות המוסדית, ומתבטאת במונחים student attrition  ו-college retention.

         בשנים האחרונות נסב העיסוק בנשירה גם על התופעה ההפוכה – student persistence. בהתאמה, מבחינים בין סוגי שימור: שימור מערכתי, המודד את שיעור הסטודנטים במערכת שסיימו עם תעודה, ובכללם גם סטודנטים שהחליפו מוסד לימודים; שימור מוסדי, המודד את שיעור הסטודנטים במוסד שרכשו תואר; שימור חוגי, המודד את שיעור הסטודנטים בחוג. סוג שימור זה מעניין במיוחד בהקשר של תחומי דעת יוקרתיים או נדרשים למשק, ומתועדים בהם שיעורי נשירה גבוהים בקרב נשים ובני מיעוטים (לדוגמה, במקצועות ההנדסה); ושימור של קורס, המודד את שיעור הסטודנטים שהתחילו קורס מסוים וסיימו אותו. גישה אחרת לשימור, המציגה תפיסה שונה באופן מהותי, מגדירה שימור כהשגה של הסטודנט את מטרותיו האקדמיות או האישיות, ללא קשר לרכישת תואר. גישה זו משקפת תפיסה כי מוטעה להתייחס לכל סטודנט המפסיק את לימודיו הגבוהים לפני סיום התואר ככישלון, בין שלו ובין של המערכת, שכן חלק מהסטודנטים מפסיקים את לימודיהם לפני רכישת התואר מתוך הרגשה שהשיגו את מטרותיהם. ככלל, מוסדות לימוד רבים מפעילים תוכניות שימור, ואופי ההתערבויות הוא מגוון, אולם הגורמים החשובים ביותר להצלחה מוסדית במניעת נשירה הם מחויבות מוסדית עמוקה והתמקדות בכל סטודנט.

         בישראל, כמו בעולם המערבי, הלכה מערכת ההשכלה הגבוהה והתרחבה, בעיקר בעקבות התיקון לחוק ההשכלה הגבוהה משנת 1995, אשר אפשר את הקמתן של המכללות האקדמיות. למרות ההסכמה הרווחת לפיה לנשירת סטודנטים נודעות השלכות שליליות הן על הסטודנטים עצמם, הן על מוסדות ההשכלה הגבוהה, והן ברמה  החברתית באופן כללי, נעשו מעט מחקרים על התמדה של סטודנטים בלימודיהם ועל נשירתם מהם. בשנה האחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחולל לוחות המאפשר לשרטט תמונה ראשונית על דפוסי ההתמדה בלימודים גבוהים בישראל והנשירה מהם. נתונים אלו מתייחסים לסטודנטים אשר החלו את לימודי התואר הראשון בתשס"ט, תש"ן ותשנ"א (1999–2001) ב-6 אוניברסיטאות, 24 מכללות מאושרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מתוקצבות ושאינן מתוקצבות), ו-21 מכללות המעניקות תואר ראשון בחינוך. הנתונים מאפשרים להבחין בין סטודנטים שסיימו את לימודיהם ורכשו תואר בפרק הזמן התקני (משך זמן זה נקבע על פי הנורמה ועל פי מודל התקצוב של הות"ת), סטודנטים אשר סיימו תואר מאוחר, כלומר בפרק זמן ארוך יותר (עד חמש שנים מעבר לזמן התקני), וסטודנטים המוגדרים נושרים (כלומר לא סיימו את לימודיהם עד חמש שנים מעבר לפרק הזמן התקני). חשוב לציין כי הממצאים מתייחסים למוסד שבו החל הסטודנט את לימודיו.

       ניתוח הנתונים מעלה כמה ממצאים עיקריים: ככלל, רק כמחצית מהתלמידים מסיימים את התואר בפרק הזמן התקני, וכחמישית מהם אינם מסיימים את לימודיהם; יש שונות מועטה יחסית בין אוניברסיטאות למכללות; נשים נושרות פחות מגברים, ושיעור גבוה של נשים מסיימות בזמן התקני; באוניברסיטאות ובמכללות בני המגזר הערבי נושרים יותר וממעטים להשלים תואר בזמן התקני, אבל במכללות לחינוך התמונה הפוכה. ממצא מעניין נוסף הוא שסטודנטים המחליפים מוסד לימודים לא בהכרח נושרים, ושיעור המסיימים את התואר בקרבם בזמן התקני דומה לשיעור המסיימים בקרב אלו שלא החליפו מוסד לימודים. ולבסוף, הממצאים מלמדים שככל שמסגרת הלימודים מובנית וקשיחה יותר (כמו בבתי ספר לרפואה וסיעוד או בפקולטה למשפטים), שיעור הנשירה נמוך יותר.

תרשים 1: נשירה מאוניברסיטאות, לפי קבוצות אוכלוסייה ומין

נשירה מאוניברסיטאות, לפי קבוצות אוכלוסייה ומין2

תרשים 2: נשירה מאוניברסיטאות, לפי תחומי לימוד ממדעי הרוח והחברה

נשירה מאוניברסיטאות, לפי תחומי לימוד ממדעי הרוח והחברה2

       הרחבת הנגישות לקבוצות אוכלוסייה שלא הייתה להן בעבר נגישות להשכלה גבוהה שינתה את הדגש של קובעי המדיניות מהנגשה ללימודים גבוהים לשימור הסטודנטים בתוך המערכת והבאתם לידי סיום תואר. בישראל כלי המדיניות העיקרי ברמה הארצית באמצעותו מנסים לצמצם נשירה הוא התקצוב. האם מצליח כלי מדיניות זה לצמצם את הנשירה, ובאיזו מידה? נראה כי למרות נוסחת תקצוב המנסה לעודד שימור סטודנטים, מפסידה המדינה סכומי עתק בשל גרירת לימודים ובשל נשירתם של סטודנטים בטרם יסיימו את לימודיהם. יחד עם זאת, מיעוט המחקר, וגם מיעוט השיח הציבורי בנושא, מאפשרים לשרטט תמונה חלקית בלבד על מאפייני הנושרים, על הסיבות לנשירתם ועל אפיקי מדיניות אפשריים.


  * בית הספר למדיניות ציבורית וממשל על שם פדרמן, האוניברסיטה העברית בירושלים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s