כלכלה יהודית?

מאת: אילון שמיר

 אני רוצה לפתוח בהודאה: אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה "כלכלה יהודית". הסיבה לכך היא שהיהדות עדיין לא "עשתה עלייה" למדינת ישראל. רוצים דוגמה? הנה, למשל, הזרם האורתודוקסי. האם יש לו תשובות לשאלה איך עושים כלכלה יהודית? האם לזרם הקונסרבטיבי יש תשובה לשאלה הזאת? או לזרם הרפורמי? אני שואל כאן שאלות רטוריות, כי אני יודע את התשובה עליהן: לא. בכל אחד מהזרמים הללו יש, כמובן, אנשים המנסים להשיב על השאלה מתוך הבנתם את היהדות. בעצם, גם אני אלך בדרך זו. אבל אין תשובה מוסמכת. אין תשובה קונסנזואלית. בחיים היום-יום של הכלכלה במדינת ישראל ישנן, כמובן, תשובות לשאלה איך עושים כאן כלכלה. אלה תשובות "חילוניות". תשובות "'מן המציאות". האם יש קשר עמוק בין תשובות כאלה ובין מורשת "יהודית" דווקא? התשובה, כמדומני, היא שוב: לא.

אין בכך כדי להפתיע. במאה וקצת השנים האחרונות עובר העם היהודי תהליך יציאה מן הגלות, ויציאה של הגלות מעם ישראל. תהליך של הסתגלות העם היהודי לארצו ולחיים מדיניים. זהו תהליך אטי והדרגתי, שאין בו קיצורי דרך. הוא מורכב ומלא חוסר ידיעה. לכן גם אין טעם בתסכול שמרגישים רבים מול חוסר האונים של היהדות. אין ברֵרה. זה לוקח זמן. הרי זהו תהליך השינוי הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. משום כך אין פלא שאין תשובות "יהודיות" לשאלות חיים מרכזיות ביותר. אחת השאלות הללו היא איך אמורה להיראות כלכלה "יהודית".

הסיבה העיקרית לקושי להשיב על השאלה הזאת היא שבתקופת הגולה הצטמצמה היהדות לחיים קהילתיים. מכורח הנסיבות לא הייתה לה מסגרת מדינית, ולכן היישום של השאלה "איך עושים כלכלה יהודית?" הצטמצם למסגרת הקהילה ולדרישות וולונטריות או חצי-וולונטריות מן היחיד. כך באופן מובהק בתלמוד הבבלי, המעצב מסגרת של חיים קהילתיים. וכך גם בהלכה שנוצרה בעקבותיו. בקהילה, אגב, היו מוסדות של צדק חברתי. הייתה צדקה, והיה מיסוי, והיה חינוך מאורגן, והייתה שחיטה וניהול של חיים שלמים. חיים שיש בהם הרבה עשיית חסד, צדקה ומשפט, אבל הם תחומים בגבולות הקהילה היהודית. אגב, קהילה זו השתלבה ללא קושי בכלכלה חופשית, במסחר חופשי. במקומות רבים ניהלו אותה עשירים, גבירים, ששלטו בה יחד עם אצולת התורה. כך נוצר המבנה המוכר של חיבור בין אצולת תורה ובין אוליגרכיית הון.

הקהילה היהודית בגולה התאימה היטב לסדר הקפיטליסטי. במשך ימי הביניים המאוחרים היו יהודים מן הדוחפים המובהקים לכינונו של סדר כלכלי שאִפשר להם להצטיין בתחרות החופשית. והם אכן הצטיינו. הקהילה היהודית, שידעה לקיים סדר של אחריות כלכלית, של צדקה ומשפט, בתוכה פנימה, השתלבה היטב בקפיטליזם המתעורר, על הניצול והעוולות שבו.

עם התעוררות הציונות עלתה מיד השאלה איך יוצרים כלכלה יהודית במסגרת של מדינה. האם לפי המודל הקפיטליסטי, הטבעי כל כך לנפש היהודית הגלותית? או שמא יש לממש את עקרונות הצדק הכלכלי, שפיעמו בלב היהודים שבאו לארץ-ישראל? מראשית המאה העשרים היה זרם שניסה לשנות מן היסוד את החשיבה הכלכלית היהודית. היה זה הזרם של הציונות הסוציאליסטית. זו יצאה במרד חריף כנגד היהודי הגלותי. התגרן. הסוחר הקטן. החנווני. ה"בעל-בתי". החלוצים הסוציאליסטים הרגישו שהקפיטליזם מוטמע עמוק כל כך ביהודי הגלותי, שכדי ליצור כאן משהו אחר צריך למחוק את הכול. את המורשת היהודית כולה. את האופי היהודי. הניסיון הזה נמשך שנים רבות. אולי אפשר לתחום אותו בין שנות העשרה של המאה העשרים ועד המהפך של שנות השבעים. היו לו הישגים גדולים. הצליחו ליצור בנק לפועלים. והסתדרות. וקופת חולים. ומדינה. וצבא. הצליחו לקיים כלכלה, שאפילו בשנות השבעים היו הפערים בין עשירים לעניים בה מן הקטנים במערב.

אבל המאמץ האידיאולוגי, המגייס, היה בנוי על אנרגיות מתכלות. והמחיקה האלימה של הזהות היהודית פגעה אנושות באנשים רבים. בראש ובראשונה בחלוצים ובבניהם, הצברים. אבל גם בעולים מארצות האסלאם, ובעוד רבים. והכעס הלך והצטבר, עד שהגיע המהפך של 1977. מאז שולט במקומותינו  ליברליזם שהלך והקצין לניאו-ליברליזם. בתוך זמן קצר הוא יצר פערים קיצוניים בין עשירים לעניים, אולי הגדולים בארצות המערב.

האם הכלכלה הזו היא כלכלה "יהודית"? התשובה הכנה היא שאני לא יודע. אם חושבים על היהדות שהתעצבה בגולה – יהדות שמכירה קהילה וצדקה וחסד – התשובה חיובית. כן, זו כלכלה "יהודית", כי היהדות השתלבה מצוין בכלכלה הקפיטליסטית. אבל אם חושבים על התפיסה הכלכלית שעומדת במרכז רעיון הברית המקראי, נראה לי שיש כאן ניגוד חריף. משום שהניאו-ליברליזם מבוסס על הרעיון הישן של אדם סמית, שכאשר כל אחד דואג דאגה אגואיסטית לאינטרסים שלו טובת הכלל מתקיימת. זה מין נס שמחוללת יד נעלמה. ידו של אלוהים. מבלי להיכנס לתפיסת המוסר של סמית עצמו, בניאו-ליברליזם של היום פירוש העיקרון הזה הוא שיש לשאוף למינימום התערבות בשוק. במצב זה החזקים מתחזקים והעניים נחלשים, או מדשדשים הרחק מאחור, ורגשות הקנאה והתסכול שלהם הולכים וגוברים. בעצם, פועל כאן העיקרון הרומי של "זכות שווה כוח". אם יש לך כוח – כלכלי, במקרה זה – יש לך זכות להפעיל אותו ולהגדיל אותו. אם אין לך כוח כלכלי – אם נולדת ערבי, למשל, או בשכונת מצוקה, או בעיירת פיתוח לדור שלישי של עוני – באופן מעשי אין לך זכות לחינוך הולם, ואין לך הזדמנות אמתית להתקדם. כמובן – יתרגזו עכשיו הליברלים – "יש לך זכות". אבל זו זכות תיאורטית. בפועל העניים נותרים עניים. דור אחר דור. והפערים הולכים וגדלים בקצב מבהיל.

לא זו הדינמיקה של כלכלת הברית שבאה לידי ביטוי במקומות רבים מאוד במקרא. המקרא הרי נוצר במציאות שקדמה לגולה. מציאות שבה העם אחראי למכלול חייו. לכן אפשר ללמוד ממנו על "כלכלה יהודית" כמו שהבינו אותה אלה שחיו במשך אלף שנות יצירת המקרא. המקרא מספר על כיוון אחר מזה של הקפיטליזם העכשווי. בפעם הראשונה נמסר לנו על הכיוון הכלכלי-חברתי של הברית בפסוק "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). במילים אלו מדובר באחריות החזק לחלש בחברה. במאמץ פעיל למנוע עושק. לתת הזדמנות שווה לגר, ליתום, לאלמנה, לעבד. זכות אינה שווה כוח, כי אלוהים הוא גם אלוהי החלשים. בעצם, לא גם. אלוהים הוא בעיקר אלוהי החלשים. החזקים יסתדרו יפה. אבל העניים – מה יהיה עליהם אם יופקרו לדינמיקה הרגילה של החברה, שבה החזקים מתחזקים עוד ועוד? לרעיון הזה יש השלכות עמוקות על החוק המקראי, שיש בו הרבה הגבלות על החזקים (כולל הגבלות על המלך, בדברים פרק יז) ומנגנונים לחיזוק החלשים (איסור ריבית, הגבלה חריפה של העבדות, שבת, שנת שמיטה, יובל, ועוד).

כאשר אני מתבונן במגמה הכלכלית השלטת בחברה הישראלית היום אל מול הרעיונות האלה, אני מרגיש, באופן עמוק מאוד, שהחברה הישראלית מתרחקת מדרך ה'. מן הייעוד המקורי של הברית, לעשות צדקה ומשפט. קשה לי להגיד שהכלכלה היום איננה "יהודית". בפועל המפלגות הדתיות היום אינן עומדות במרכז ההתעוררות של חתירה לצדק חברתי. יש להן ודאי סיבות פוליטיות טובות לכך, אבל ישנה סיבה נוספת: שהיהדות ההלכתית נותרה במידה רבה גלותית. ובגלות היהדות הסתדרה מצוין בתוך הסדר הקפיטליסטי. הצטיינה בו.

ואני, שרוצה ללכת בדרך ה', כלומר לעשות צדקה ומשפט במסגרת המדינה, מחכה שאולי יום אחד היהדות "תעשה עלייה" ותתחבר מחדש לעיקר שעמד במרכז הברית המקראית. במרכז המחויבות של אדם כלפי רעהו ושל אדם כלפי אלוהים.


*  ד"ר אילון שמיר מלמד במכללת בית ברל ובבתי מדרש שונים, חוקר והוגה בכיוון של יהדות חברתית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s