הסיפור של האחוזון העליון על פי פיקטי

מאת: טל וולפסון

תנועת המחאה העולמית שקמה בניו יורק בספטמבר 2011 ויוצאת נגד פערי העושר ואי-השוויון הגדלים בעולם משקפת במידה רבה רעיונות שמשמיע כבר שנים פרופ' תומס פיקטי מבית הספר לכלכלה בפריז. סיסמת התנועה, "אנחנו ה-99%" (we are the 99%), קוראת תיגר על המדיניות הכלכלית המיטיבה עם האחוזון העליון ומגדילה בעקביות את חלקו בהכנסה הלאומית.

פיקטי היה הדובר הראשי בכנס השנתי של התוכנית לכלכלה וחברה בינואר 2010, והרצאתו פתחה פתח להבנת התהליכים המגבירים את אי-השוויון בעולם המערבי. טענתו העיקרית הייתה שעולמנו חוזר לרמות אי-שוויון שרווחו במאה ה-19, ואם המדיניות הכלכלית לא תשנה כיוון ותפעל לחלוקת משאבים שוויונית יותר, תוּבל החברה לקטסטרופה. לרגל פרסום גרסה כתובה של הרצאתו בתרגום לעברית, ועל רקע הקולות הגוברים של תנועות המחאה, אנחנו מביאים כאן את עיקרי הדברים שנאמרו אז וכוחם יפה אף היום.

התבוננות בנתח ההכנסה של העשירון העליון בארצות הברית מראשית המאה העשרים ועד השנים האחרונות מראה כי אי-השוויון בחלוקת המשאבים בארצות הברית חזר לרמתו מלפני המשבר הגדול. 50% מההכנסה הלאומית בארצות הברית בשנת 2007 הגיעו לעשירון העליון, לעומת 33% "בלבד" בשנות השבעים של המאה העשרים. פיקטי מאמין שנתח זה אף גבוה מהנתונים הרשמיים, משום שחלק גדול מההכנסה מהון נעשה פטור ממס ולכן אינו מופיע בנתונים. חלקו של העשירון העליון בהכנסה הלאומית בצרפת, לעומת זאת, לא עלה כלל באותן שנים.


אם מפרקים את העשירון העליון לתת-קבוצות אפשר לראות שרוב השינויים מקורם במאון העליון. בשנות השבעים היה הנתח שלו מההכנסה הלאומית כ-10%, ובימינו הוא כ-25%. חישובים מראים כי 58% מפֵּרות הצמיחה של ארצות הברית ב-30 השנים האחרונות הגיעו לשכבה זו, מה שסותר את הנחת "מסלול הצמיחה המאוזן", שלפיה כולם מרוויחים מהצמיחה. אלו אפוא הנתונים שעליהם מתבססת המחאה העולמית שטוענת לאי-צדק שהאחוזון העליון יוצא נשכר ממנו.

לפי פיקטי, שתי סיבות עיקריות אחראיות לעליית נתח ההכנסה של המאון העליון. האחת היא עליית מעמדם של העשירים העובדים. זו, לטענתו, שכבת אנשים שהתעשרה בעיקר מכיוון שהיא קובעת את השכר שלה ללא קשר ממשי לכישרון, להישגים ולתפוקה שולית. אם היה מדובר בעלייה בתשואה על ההון האנושי, היה צריך לראות עלייה בכל רמה של התפלגות ההכנסה. הסיבה השנייה היא תזרים ירושות ניכר אצל העשירים. הכלכלה המודרנית מבוססת על ההנחה השגויה שהכנסה מירושה זניחה לעומת מהכנסה מעבודה, והיא שגרמה לנו להפחית בחשיבות הירושות. מבחינה היסטורית אכן הייתה ירידה מסוימת בתזרים הירושות השנתי (בעיקר בגלל שתי מלחמות העולם), אך לדעת פיקטי מדובר בתופעה חולפת. באמצעות חישובים שונים פיקטי מראה שמקור העושר הוא בירושות, ולמרות זאת מדיניות המס בעולם מתמקדת בעיקר בהכנסה מעבודה ופחות בהכנסה מירושה.

אם טיעוניו של פיקטי נכונים, לפנינו פצצה חברתית מתקתקת. אחד הצידוקים העיקריים לכלכלת השוק הוא עקרון הגמול – כל אחד מקבל לפי מאמציו וכישוריו. שני ההסברים של פיקטי להתחזקות המאון העליון סותרים את עקרון הגמול מכיוונים שונים: השיטה הכלכלית בימינו מתגמלת את החזקים יותר ממה שמשקף מאמצם וכישרונם (מעמד העשירים העובדים), ומנגד עליית חשיבותן של הירושות מעכבת ניידות חברתית (ואינה מאפשרת למי שעמל והשקיע לעלות בסולם החברתי). מצב כזה של אי-צדק לא יכול להימשך זמן רב. פיקטי ואחרים מניחים תשתית עובדתית חשובה העוזרת לנו למקד טוב יותר את הביקורת על המצב הקיים בתקווה למצוא לו חלופה הוגנת. אחד מאתרי המחאה העולמית מתהדר בכותרת "הגיע זמן שיקשיבו". דבריו של פרופ' פיקטי אכן ראויים למלוא תשומת הלב.

———————-

הרצאתו של תומס פיקטי "האם הקפיטליזם של המאה ה-21 יהיה לא שוויוני כמו זה של המאה ה-19?" תורגמה לעברית וזמינה להורדה חופשית ברשת. אפשר גם לצפות בה בערוץ היוטיוב של מכון ון ליר בירושלים.

כל התרשימים לקוחים מתוך: תומס פיקטי, 2011. האם הקפיטליזם של המאה ה-21 יהיה לא שוויוני כמו זה של המאה ה-19? (תרגום: איילת סקסטין), ירושלים: מכון ון ליר בירושלים, סדרת נקודה למחשבה.

טל וולפסון הוא רכז התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים.

מודעות פרסומת

9 Responses to הסיפור של האחוזון העליון על פי פיקטי

  1. אבחנה מעולה ומאמר טוב, אבל לדעתי זה לא מכסה את כל התמונה. כשה-99% חיים ברווחה לא כ"כ מפריע להם שהאחוז הנותר חי הרבה יותר טוב, או לכל הפחות זה לא מספיק מפריע להם כדי לצאת בנובמבר לפארק ניו-יורקי קפוא באוהלים.
    הבעיה מתחילה כשרמת החיים שם יורדת, האבטלה עלה וכו'.
    התהליכים האלו קשורים גם לאי-השוויון הגדל אבל גם לשני גורמים מרכזיים נוספים: גלובליזציה והתפתחות טכנולוגית בקצב מעריכי. הגלובליזציה פשוט מאפשרת להעסיק עוד ועוד עובדים במיקור חוץ מהעולם השלישי ומייתרת עובדים לא מיומנים, או אפילו מיומנים באופן חלקי. ההתפתחות הטכנולוגית מייצרת עבודה לבעלי השכלה גבוהה אבל מוציאה מהשוק עוד ועוד עבודות ובקצב שעולה על היכולת להסב מקצוע.

  2. שגית הגיב:

    מאוד מעניין
    תודה!

  3. יניב הגיב:

    מה זה "שכבת אנשים שקובעת את השכר שלה"? מאיפה מגיע הקשקוש הזה? נשמע לי כמו משהו בנוסח פרוטוקול זקני ציון. כשעובד מקבל משהו, זה אומר שמישהו מוכן לשלם לו את זה כי זה משתלם לו. בעולם המערבי קורה תהליך שהתשואה על חינוך גבוה הולכת וגדלה, משום שהכלכלה הופכת מכלכלה של עבודה לכלכלה של רעיונות ושכל. העבודה הפשוטה מתבצעת ע"י העובדים הזולים במדינות המפתחות. ולגבי ירושות, מה עדיף – שזקנים יבזבזו את הכסף על צריכה ראוותנית או ישקיעו אותו באמצעים פרודקטיביים לכלכלה כדי להשאיר משהו לילדים שלהם, כך שכולם ירויחו מהתהליך?
    הנה קטע של מילטון פרידמן על המשמעות של מס ירושה:

    • טל וולפסון הגיב:

      יניב, אתה מתעלם מהטיעון של פיקטי – איך יכול להיות שהכנסות המאון העליון עלו יותר מהתשואה על ההון האנושי? ברור שמישהו מוכן לשלם שכר גבוה לאנשים מסויימים, אך השאלה האם השכר הזה משקף את התרומה שלהם לחברה או לא.
      כמו-כן, הטיעון של הירושות הוא כבד יותר מאיך שאתה מציג אותו. אם עושר תלוי בשאלה למי נולדת ולא במאמץ שאתה משקיע בחיים, הבסיס הרעיוני של השיטה הכלכלית נפגם. כל העסק עובד (בוודאי באמריקה) שאדם יודע מגיל צעיר שהוא רק צריך להתאמץ, ללמוד ולעבוד קשה, והוא יהיה מבוסס כלכלית. ואם הכל תלוי בשאלה למי נולדת, אין סיבה גדולה להתאמץ ולעבוד קשה.

  4. יניב הגיב:

    אני לגמרי לא מתעלם – השכר הוא בהגדרה התשואה על ההון האנושי עבור העסק שמשלם את השכר הזה. זה לא יכול להיות אחרת. אף אחד לא מחלק להם נדבות כי הם "במעמד חברתי גבוה". הטיעון שאתה נותן שהיינו אמורים לראות את גידול ההכנסה "בכל רמה של התפלגות הכנסה" הוא פשוט לא נכון מהסיבה שציינתי מעלה. הגידול בפערי השכר הוא תהליך טבעי שמשקף ערך מוסף גדול הרבה יותר לחברה המערבית הממוצעת מעבודתם של אנשים משכילים ביחס לעבודתם של אנשים לא משכילים. עם הזמן מערכת החינוך תתאים עצמה לצרכים המשתנים בחברות הללו והפערים יצטמצמו.
    ואתה מפספס גם לגבי הניתוח שלך של נושא הירושה. הבסיס הרעיוני הוא לא שכולם נולדים שווים. מה לעשות שהחיים לא הוגנים – אם ננסה בכוח להביא למצב כזה נפגע משמעותית בהתפתחות של החברה שלנו, כפי שמילטון פרידמן מסביר בצורה יפה ("הדרך היחידה לחלק עושר בצורה יעילה היא להרוס את התמריץ להתעשר…"). הנראטיב בארה"ב הוא כזה של ניעות חברתית, ובעוד שזו נפגעה קצת בשנים האחרונות (בחלקה עקב הכשלים של מערכת החינוך הציבורית שם והתופעה של תשואה גדלה על הון אנושי שציינתי מעלה), היא עדיין גדולה משמעותית מבאירופה ה"חברתית" יותר. ואתה יכול לראות את זה אם אתה עוקב אחר דפוסי ההגירה (בד"כ לארה"ב ולא מארה"ב). אין שיטה שמייצרת יותר ניעות חברתית משוק חופשי אמיתי בו כל אחד יכול לבחור את מסלול חייו, לפתוח עסק בקלות, להתקדם בלי הכרח בפרוקטציה בקרב בירוקרטים כאלו או אחרים, ולא להיות תלוי בתוכניות רווחה ממשלתיות שישאירו אותו ואת משפחתו במעגל העוני במשך דורות רבים.

    • טל וולפסון הגיב:

      יניב – אתה טוען ש"בעולם המערבי קורה תהליך שהתשואה על חינוך גבוה הולכת וגדלה, משום שהכלכלה הופכת מכלכלה של עבודה לכלכלה של רעיונות ושכל". אם כך, איך יכול להיות שהתשואה על החינוך גדלה רק אצל המאון העליון? אפשר היה להבין את הטיעון שלך אם היה מדובר על השלושה או שני עשירונים עליונים, אבל לפי מה שפיקטי מראה אפילו מצבו של העשירון העליון (ללא המאון העליון) לא השתנה משמעותית.
      לי יש דווקא הסבר אחר – השכר הגבוה של הבכירים בחברות הציבוריות הרקיע שחקים בייחוד מאז חובת הדיווח לבורסה על השכר של חמשת הבכירים. בישראל, למשל, נוצרה תחרות סמויה בין בעלי השכר הגבוה. המערכת העסקית אמצה קודים תרבותיים של ראוותנות ותחרות סמויה מי מקבל יותר. הרי החברות הגדולות היום לא מרווחיות (באופן יחסי) יותר ממה שהרוויחו בעבר, ובין המשתכרים הגדולים יש גם בעלי פירמות מפסידות (כור, מכתשים אגן וכו'). הסבר נוסף לשכר הבכירים הגבוה הוא שהמיעוט קובע את השכר של עצמו. יש מצבים בהם מישהו מחזיק רק ב10% ממניות החברה, אך בגלל מבנה פירמידאלי יש לו יכולת להחליט על שכר גבוה גם אם רוב בעלי המניות לא היו מצביעים כך.

      כמו-כן הטענה שלך שעם הזמן הפערים יצטמצמו מקורה במשאלת לב ולא בעובדות. קוזנץ, שזכה בפרס נובל ב-1971, ניסה לטעון ב"עקומת קוזנץ" המפורסמת שעם הפיתוח הטכנולוגי אי השוויון ילך ויעלה, אך בטווח-הרחוק שאר החברה תעבור לעבוד במגזרים החדשים ואי השוויון יצטמצם. לצערי (לפחות), אין שום הוכחה שזה עובד. בכלל, אם קוראים את ההרצאה המלאה של פיקטי רואים שבהתחלה הוא מדבר על כך שלפני מאה שנה כל הכלכלנים דנו בשאלה הזנו שאנו חלוקים עליה – מה יקרה לאי השוויון בטווח הרחוק. בישראל, למרבה הצער, אין נתונים גלויים על התפלגות העושר בניגוד למה שקורה בעולם, ואולי ההתדיינות הזו בינינו היא צעד אחד בתהליך שבו הנתונים יהיו גלויים, ואז נוכל לנהל את הדיון הזה בצורה מושכלת יותר.

      • יניב הגיב:

        אני עדיין לא מצליח לעקוב אחר ההיגיון. מאיון עליון הוא מינוח תוצאתי, לא מגדרי. אנשים לא הולכים עם מדבקת "מאיון עליון" על המצח. למה כ"כ לא מתקבל על הדעת שלאחוז מהאנשים יש רעיונות או כישורים מסיומים שבעולם הטכנולוגי והגלובאלי של ימינו מביאים ליצירת ערך משמעותי? התשואה על השכלה לא חייבת לעלות באופן אחיד בקרב כל מי שמסיים תואר ראשון במדעי הדשא. ההסבר שלך בהקשר של שכר הבכירים הוא כמובן רלוונטי בעיקר לשוק קטן וריכוזי כמו ישראל, בו לחברות יש כוח מונופולי רב (ושבו אני מסכים שיש מקום להגבלות אנכיות ורגולציה מסוימת כדי לפרק גרעיני שליטה), ולא לארה"ב, ובכל מקרה לא קרוב ללהיות מקיף מספיק בכדי להסביר את תופעת פערי ההכנסה. שכר הבכירים המדובר הוא בעיקר שעיר לעזאזל. לא יותר מזה.

        לגבי צמצום הפערים העתידי, מדובר ביותר ממשאלת לב. עברנו תהליך דומה לאחר המהפכה התעשייתית של פערים שגדלו תחילה ואז החלו להצטמצם במאה ה-19 וה-20 (כן, השנים של השוק הכי חופשי שאי פעם היה).
        ובכל מקרה, גם אם נניח שהפערים לא יצטמצמו, אי-שוויון הוא לא רע מטבעו. יש בו דברים שליליים, אבל גם דברים חיוביים, כמו יצירת מוטיבציה בקרב אלו בשכבות הנמוכות יותר להתאמץ יותר ולקחת יותר סיכונים. כל עוד נמנע מהשוק מלהפוך לשדה משחק פוליטי עם הגנות ממשלתיות נרחבות ובירוקרטים שקובעים מי להצלחה ומי לכישלון, הסיכוי גבוה שנשמר רמה מקובלת של ניעות כלכלית-חברתית. כמובן שגישה לחינוך טוב היא מהותית בהקשר הזה, אך זה נושא לדיון אחר.

        קבל קליפ חמוד שמסביר איך עם האוכל בא התיאבון, ובעצם אותו שוק חופשי ששחרר רבים כ"כ מעוני, ובתהליך גם איפשר לחלק לצמוח ולהתעשר, יצר את תחושת ה"מגיע לי" הכ"כ לא-פרודוקטיבית שאנו עדים לה כיום ברחבי העולם:

  5. […] מראים, תוך שימוש בנתונים מאז תחילת המאה העשרים, שמגמת ריכוז העושר בידי המאיון העליון (ה-top 1%), נמצאת במגמת עלייה מאז שנות השבעים, ובשנים […]

  6. […] מראים, תוך שימוש בנתונים מאז תחילת המאה העשרים, שמגמת ריכוז העושר בידי המאיון העליון (ה-top 1%), נמצאת במגמת עלייה מאז שנות השבעים, ובשנים […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s