טור פתיחה לשנת תשע"ב

מאת: פרופ' משה יוסטמן

עברנו קיץ מעניין. מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות להביע אי-שביעות רצון מהמצב הכלכלי-חברתי שהמדינה נקלעה אליו. הססמה שאיחדה אותם – "העם דורש צדק חברתי" – הייתה רחבה דייה (אחרים יאמרו עמומה דייה) לכנס תחתיה מאות אלפים, והם חוללו שינוי מרחיק לכת בשיח הכלכלי-חברתי של ישראל. הם הרחיבו את מעגלי הדיון, הביאו להקמת שתי ועדות מומחים שעסקו בפירוש מעשי של רצון ההמונים המפגינים, ואין ספק שישפיעו על הנוף הפוליטי בבחירות הממשמשות ובאות: נושאים כלכליים-חברתיים יקבלו יותר תשומת לב, וגם העמדות ינועו לכיוונים שסימנה המחאה.

מה יהיו הכיוונים האלה עדיין קשה לדעת. מלחמה בטייקונים – שמשמעותה המעשית הקטנת הריכוזיות במשק, החלשת הקשר בין הון לשלטון והטלת מסים גבוהים יותר על המאיון (ואולי האלפיון) העליון – היא מטרה שיש לה תמיכה רחבה, גם אם טווח הפעולה האפשרי למימושה מוגבל. הריכוזיות הגבוהה במשק נגזרת מממדיו הקטנים ומבידודו הגיאוגרפי; והחלשת הקשר בין הון לשלטון מחייבת שינויים יסודיים בדרך המימון של פעילות פוליטית בישראל, שיצטרכו להוביל הפוליטיקאים עצמם. מטרות אחרות, כמו תמיכה בדיור בר-השגה או שינויים במערכת המסים הישירים והעקיפים, כבר נתגלו כנושאים למאבק בין מגזרים.

למהלך המתמשך הזה של מתן פירוש מעשי לדרישות המחאה שותפים רבים: הוועדה הרשמית שמינתה הממשלה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג; הוועדה שכנגד, הפועלת בתיאום עם ראשי המחאה, בראשות פרופ' אביה ספיבק ופרופ' יוסי יונה, שניהם עמיתים בכירים במכון ון ליר בירושלים, ועוד רבים וטובים במוסדות ההשכלה ובגופי מחקר; מוקדי כוח פוליטיים בממשלה ובכנסת, כמו השרים סילבן שלום ואלי ישי וחברי הכנסת שלי יחימוביץ' ומשה גפני; עיתונאים בעיתונות המודפסת והמשודרת ובאינטרנט; וכמובן אנשי המחאה עצמם, שמנהיגיהם זכו לחשיפה ציבורית רבה. מכון ון ליר בירושלים והתוכנית לכלכלה וחברה במכון ממלאים תפקיד מרכזי במאמץ הזה, העולה בקנה אחד עם אחת המטרות העיקריות של התוכנית מראשיתה: שיתוף הציבור בהחלטות הפוליטיות המעצבות את החברה ואת הכלכלה בישראל.

רבים מהחומרים העיוניים שהכינה התוכנית בשנים האחרונות שימשו רקע תיאורטי למחאה, ובפרט סדרת "מחלוקות בכלכלה" העוסקת בשאלות אקטואליות מאוד, כגון היקף ההוצאות הממשלתיות, גובה המסים והרכבם, הפרטה, עוני, איגודים מקצועיים ועוד. חוברת מיוחדת (PDF) פרי עטם של אביה ספיבק וטל וולפסון, המבהירה רבות מהסוגיות העומדות על סדר היום של המחאה החברתית, יצאה לאור בלהט האירועים והופצה בתוך שבועות אחדים באלפי עותקים.

בגיליון זה, הראשון לשנת תשע"ב, כותבים פרופ' דוד ג'נסוב על בועת הנדל"ן, פרופ' אריה מלניק על תופעת השתדלנות ואיתמר יקיר על השפעת המחאה בטווח הקצר והארוך. עוד מובא סיכום קצר למחלוקת בכלכלה שמכין ד"ר פאול ריבלין בנושא הסיבות לפיתוח הכלכלי האטי בעולם הערבי. המחלוקת תוצג בערב דיון שיתקיים במכון ון ליר בירושלים ב-8 בנובמבר 2011 בשעה 17:00, ולאחר הצגתה ייערך דיון.

הכנס השנתי השישי של התוכנית לכלכלה וחברה יתקיים ב-20 בדצמבר 2011. אורח הכבוד יהיה פרופ' ברי אייכנגרין, פרופסור לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטת ברקלי ולשעבר יועץ בכיר לקרן המטבע העולמית, שידבר על לקחי ההיסטוריה למשבר הכלכלי העולמי. פרטים נוספים יובאו באתר המכון בשבועות הקרובים. ולבסוף, דרישת שלום לאריה ארנון השוהה השנה באוניברסיטת ברקלי. אשר על כן אני ממלא בינתיים את מקומו…

בברכת שנה טובה,
פרופ' משה יוסטמן
ראש התוכנית לכלכלה וחברה
מכון ון ליר בירושלים

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s