הערות על הוראת הכלכלה בישראל

מאת: אביה ספיבק

1. המורשת הירושלמית של הוראת הכלכלה בישראל

הוראת הכלכלה בירושלים בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה היא הבסיס ללימודי כלכלה בישראל. בבדיקה שערכתי מצאתי שחוברת התרגילים של המבוא לכלכלה (מיקרו) שנמצאת בשימוש בהרבה מוסדות אקדמיים אינה שונה בהרבה, גם לא בדוגמאות המספריות, מזו של 1957 באוניברסיטה העברית בירושלים, וכבר בה היה "תרגיל השדות" המפורסם. הכלכלה נתפסה כמקצוע טכני, ללא השלכות מעשיות וללא אידיאולוגיה. שבו ושיננו לנו כי הכלכלן מציג חלופות בפני מקבלי ההחלטות, כמו מהנדס שמציע איך אפשר לבנות גשר.[1] אם הדגש הוא על הצד הטכני, גם אין התייחסות רבה להיסטוריה הכלכלית – לא של ישראל ולא של ארצות אחרות, ואין התייחסות למוסדות ולהסדרים בשוק ההון. התלמידים יוצאים בלא שיֵדעו את המינימום במה שקורה סביבם – לא בזכותה של ההוראה, על כל פנים (מפעם לפעם אני שואל תלמידים מה לדעתם התמ"ג של מדינת ישראל, ולא תמיד התשובה קרובה).
רק כשהגעתי לארצות הברית אחרי הדוקטורט התחלתי להבין שהכלכלה היא לא אוסף של דגמים תיאורטיים בעלמא, אלא שהיא מתייחסת למציאות מסוימת ושהדגמים מייצגים סוג של השקפת עולם, בוודאי במקרו כלכלה אבל גם בתחומים אחרים.

2. הגדרת עיסוקה של הכלכלה

הגישה הירושלמית נסמכה על תשובתו של ליונל רובינס לשאלה במה עוסקת הכלכלה:[2] Economics is the science which studies human behavior as a relationship between ends and scarce means that have alternative uses. ההגדרה הזאת יכולה בקלות להפוך את מקצוע הכלכלה לבעיה בחקר ביצועים של מקסימיזציה תחת מגבלות. השיעור הראשון במבוא לכלכלה בירושלים הדגים את המחסור – scarce means – באמצעות עקומת התמורה. והשיעורים הבאים הדגימו כיצד הפתרון של השוק מביא ליעילות. הדגמים האלה הם יפהפיים ואלגנטיים, וגם פשוטים מאוד, אבל הם מופשטים, מעין משלים וסיפורי אגדה. אין חיבור ביניהם ובין העובדות במשק או בחברה בישראל. המבחן לכך הוא שאפשר ללמד אותם בכל מקום, באמריקה, באירופה או במזרח הרחוק. בשיעורים המתקדמים יותר למדו בירושלים מתמטיקה מיושמת לנושאי המקסימיזציה הזאת. ההגדרה של רובינס, אגב, אינה מחייבת גישה טכנית כי היא מדברת על ההתנהגות האנושית. מכאן אפשר לעבור היום לנושאים החדשים ביותר בכלכלה – כלכלה פוליטית, כלכלה התנהגותית, כלכלה מוסדית. אצל כלכלנים רבים היום הכלכלה נתפסת כמדע חברה ולא כמדע טכני.

3. דוח על הוראת הכלכלה במכון ון ליר

קבוצת דיון ומחקר שפעלה במסגרת התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים, בשותפות עם סטודנטים ומרצים לכלכלה והתאחדות הסטודנטים הארצית, הגיעה למסקנות דומות. היא מצאה כי התואר במבנהו הנוכחי הנו תיאורטי מדי, ולכן רצוי לשפרו משתי סיבות:

א.      הוא איננו מכין את הבוגרים ברמה מספקת לתפקידים עתידיים בעלי השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות.

ב.      הוא איננו מכשיר בצורה המיטבית את הבוגרים כמדעני חברה עתידיים, המבינים את המודלים הכלכליים במסגרת הקשר רחב יותר וכאפשרות אחת מיני רבות להסברת תהליכים בעולם.[3]

     מסקנות אלו נעזרו בממצאים של מחקר שכלל, בין השאר, בחינה משווה של דרך התנהלות לימודי הכלכלה בחו"ל ועריכת סקר בקרב הסטודנטים לכלכלה באוניברסיטאות השונות. מתברר כי תלמידי הכלכלה רוצים ללמוד פחות טכניקה ומתמטיקה ויותר על כלכלת ישראל. אחד הממצאים המפתיעים הוא כי לא בכל המוסדות לימודי כלכלת ישראל הם חובה (וירושלים בכלל זה). עוד ממצא חשוב הוא כי בחו"ל יש גישה שונה להוראת הכלכלה, הן בגישה הביקורתית והן בקישור לאירועים הכלכליים שקורים שם. הדוח נמנע במכוון מלעסוק בבעיה הכאובה של קיצוץ התקנים להוראה וההרעה של היחס הכמותי בין סטודנטים למרצים, שמקשה על לימודי הכלכלה. אני יכול להעיד כי למרות הקיצוצים המורים לכלכלה משקיעים הרבה בהוראה בתואר הראשון. כדאי גם לציין כי כעת כופה הות"ת שיפור ביחס בין תלמידים למורים, וזהו סימן לטובה.

4. מה צריך לעשות, ומה אפשר לעשות

בחו"ל עברה הוראת הכלכלה בעשורים האחרונים מהפכה ששיפרה אותה שיפור ניכר. ההוראה בכלל נעשתה חשובה יותר בתואר הראשון – מורים שאינם מסוגלים ללמד כמעט אינם מקבלים קביעות, וגם ספרי הלימוד השתפרו מאוד. השיפור הוא בדרך ההצגה של החומר, בזהות המחברים – בכירי הכלכלנים האקדמיים – וגם בדוגמאות הרבות המופיעות בטקסט, פעמים רבות בצורה של תיבות (boxes). שיפור נוסף הוא צירוף של מסדי נתונים לספרי מקרו כלכלה.

     רצוי אפוא להעביר את המהפכה לישראל. אולם שוק ספרי הלימוד בארצות הברית נהנה מהיתרונות לגודל של שוק ענקי, ולעומתו בישראל הקטנה סובל השוק מחסרונות לגודל. הניסיון להסתמך על ספרי לימוד באנגלית אינו מצליח. התלמידים לא קוראים אנגלית בנוחות, וגם הנושאים והדילמות המוצגים שם הם מחיי היום-יום בארצות הברית ואינם נוגעים לתלמיד הישראלי המצוי. מורה ישראלי שרוצה למצוא דוגמאות צריך אפוא למצוא אותן בעצמו, וכך גם בנוגע לנתונים. מי שמצוי בנתונים הישראליים אולי קל לו, כי בכל זאת היתה מהפכה בנתונים הישראליים, בזמינות שלהם, באתרי האינטרנט של בנק ישראל, הלמ"ס ועוד, אבל המורים חוקרים בדרך כלל נתונים אמריקניים או בינלאומיים, כי זה חומר שקל יותר לפרסם בארצות הברית או באירופה. לכן הנתונים אינם נגישים להם בקלות. שלא לדבר על התלמידים, שקשה להם יותר להגיע לנתונים ולטפל בהם בגלל חוסר הניסיון שלהם.

     המסקנה מהניתוח לעיל היא שיש בישראל יתרון לפעולה משותפת, כי שוק ספרי הלימוד בעצמו לא יכול לספק את המוצרים הרצויים. פעולה כזו תפעל בין השאר על ידי תיאום בין מחלקות וגופים שונים.

 

5. שני ערוצי פעולה להמשך

לאחר חשיבה והתייעצות הגענו למסקנה שכדאי לנסות לפתח שני סוגים של חומרים להוראה. האחד הוא סדרות של נתונים, והשני הוא אוסף של פרקים בנושאי כלכלת ישראל שיהיו תשתית להוראת כלכלת ישראל, ומהם יהיה אפשר גם להוסיף נושאים מישראל לקורסים קיימים, כגון מבוא, מקרו ומיקרו.

     סדרות הנתונים חייבות להיות ידידותיות לגמרי למשתמש, בלי לוותר על הדיוק והמקצועיות. גם הממשק צריך להיות נוח וידידותי, כמו למשל הגרפים החכמים שיש במסדי נתונים באינטרנט, בעיקר נתונים משוק ההון. הסדרות הללו צריכות להקיף כמה שיותר נושאים במשק הישראלי, אבל בעיקר הסדרות העיקריות. רצוי שבפורטל שבו יוצגו הנתונים תהיה אפשרות של חיפוש כדי שהמשתמש יוכל למצוא את חפצו בקלות וביעילות.

    בפרקים בכלכלת ישראל ייכללו הנושאים הקלאסיים (לפי דוח בנק ישראל בערך): צמיחת המשק, החוב הפנימי, המדיניות המוניטרית והפיסקלית, שוק העבודה, ענפי המשק ועוד. יהיו גם נושאים חברתיים כגון: האי-שוויון והעוני, התפתחות מגזרים מיוחדים וצורכיהם, החינוך, הבריאות. נושאים נוספים יהיו למשל: הריכוזיות במשק, פנסיות ושוק ההון, ענף ההיי-טק והצמיחה הלא מאוזנת במשק, תקבולי הגז הטבעי והשימוש בהם. יש לקוות כי הפעילות של הסטודנטים והמרצים תניב פירות מעשיים שישפרו את הוראת הכלכלה בישראל, ויסגרו את הפער בינה ובין ההוראה בחו"ל.

אביה ספיבק הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ויו"ר האגודה הישראלית לכלכלה.


* מבוסס על דברים שנאמרו במושב על הוראת הכלכלה בכנס השנתי של האגודה הישראלית לכלכלה, 6.6.2011.

[1] ראוי לציין כי דן פטינקין, מייסד הוראת הכלכלה המודרנית בישראל באוניברסיטה העברית, ניסה להשריש את המחקר בכלכלת ישראל – למשל, על ידי הקמת מכון פאלק, כתיבת הספר "כלכלת ישראל בעשור הראשון", ועוד.

L. C. Robins, 1932. p.16 [2]

[3] נ' זוסמן, ט' וולפסון, ר' הכהן וי' אופק, 2010. כלכלה למעשה (טיוטה ראשונה לעיון והערות), ירושלים: מכון ון ליר בירושלים, התוכנית לכלכלה וחברה, http://www.vanleer.org.il/econsoc/pdf/2_papers_econstudies.pdf

מודעות פרסומת

One Response to הערות על הוראת הכלכלה בישראל

  1. הבעיה של לימודי הכלכלה ויותר מכך לימודי מנהל עסקים, היא ההסתכלות החוצה, בעיקר ליבשת של צפון אמריקה.
    התוצאה היא שגדל דור צעיר של חוקרים, המעוניין בפרסומים בחוברות מקצועיות באנגלית בחו"ל ולכן המתרחש בישראל, כמעט ולא מעניין אותם.
    איני חושב שאנו צריכים ניתוק מהמתרחש בעולם, אך כדי להגיע לשביל הזהב, יש לבנות לכמה שנים, מערכת של ניקוד המעדיפה הסתכלות פנימה ולא החוצה.
    חשוב להרחיב הקבוצה הקטנה של המרצים, המוטרדים, מן התהליכים השליליים שעובר המשק בשנים האחרונות, בנושאי הריכוזיות ושוק ההון, שהפך לכלי משחק בידי קבוצה קטנה, שהצליחה להשתלט עליו, בחסות ועדת בכר והרשויות הפסיביות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s