גילוי נאות

מאת: אריה ארנון

במגזינים 1 ו-2 הקדשנו לא מעט מקום לוויכוח על ועדת ששינסקי. הנושא חשוב, אין ספק. מעורבים בו כסף רב ושאלות עקרוניות, וכמובן אינטרסים. בדיון שהתפתח בעקבות כך ברשת עלתה שאלה שנוגעת לטורי דעה בדרך כלל, אך גם לניירות עמדה: האם על כותבים לגלות את מניעיהם ואת מחויבויותיהם שעשויים להשפיע על עמדותיהם? או, כפי שניסח בחריפות אחד המגיבים, כיצד נדע אם כותב מסוים הוא "אינטרסנט" ואינו טוען טיעון ענייני?

      זו שאלה חשובה. התשובה עליה אינה פשוטה וחורגת מעניין המיסוי של משאבי טבע וזכויות הבעלות עליהם. האם ראוי לציין, בצורה ברורה, כי אדם המביע דעה בנושא כלשהו הוא נציג של גוף או אדם שהוא כותב עליהם? הסיבה לצורך בציון כזה ברורה: הקוראים/ות רוצים לדעת שדעתו של הכותב/ת היא דעה "מקצועית", לא משוחדת, המסתמכת על כישוריו המקצועיים, ובפרט — שהכותב אינו כותב את מה שהוא כותב בשל היותו נציג של נושא הכתבה. כשהכותב שייך לאחת החברות – בתחום הגז, התקשורת  או התשתיות – הופעתו כאינטרסנט ברורה ובדרך כלל מצוינת בתחתית הכתבה. אך מה כאשר הכותב אינו שייך לחברה ושיוכו אחר, למשל, איש אקדמיה?

      באחרונה התרגלנו לתופעה שאינה חדשה: אנשי אקדמיה כותבים חווֹת דעת לגורמים בעלי עניין, בדרך כלל תמורת תשלום נכבד. כך קרה בעניין שבו דנה ועדת ששינסקי, אך גם בנושא הריכוזיות, כאשר בעלי עניין הזמינו חווֹת דעת, בעיקר מכלכלנים וממשפטנים. האם חוות דעת אלה מבטאות את דעתם המקצועית של הכותבים? ודאי, ישיבו הכותבים. אך מאחר שהכותבים קיבלו תשלום תמורת חוות הדעת, ישאלו המקשים, האם ייתכן שלולא התשלום לא היו מקדישים זמן לכתיבת חוות הדעת? ואולי, רחמנא ליצלן, אפילו היו מגיעים למסקנות אחרות? אלו השאלות שבלב הוויכוח על גילוי נאות.

      לשאלת ההטיה במסקנות אין תשובה חד-משמעית, אך דווקא משום כך ראוי, לדעתי, לציין לצד כל הבעת דעה אם הכותב הגיש חוות דעת מטעם בעלי אינטרס בוויכוח. ואפילו, ביתר דיוק, האם קיבל תשלום תמורתה. זו צריכה להפוך לנורמה המקובלת בזירה הציבורית: בכל "מאמרי הדעה", כפי שהם קרויים, ואפילו בניירות עמדה כלליים יותר, יופיע ציון מפורש המבהיר אם הדעה היא "דעה משולמת" או דעה שלא ניתנה תמורה בעבורה. כך יֵדעו הקוראות/ים כי המקצוען משרת את הציבור, מביא לו את דעתו המלומדת, ולכן הוא שליח ציבור במובן העמוק של המונח. הקורא יֵדע אם הכותב מקבל תמורה בעבור השימוש בכישוריו וביוקרתו המקצועיים, ויוכל להעריך אם הכותב עשוי להיות מוטה לטובת הגורם שמשלם לו. ההבחנה בין דעה לדעה משולמת חשובה לניקיון הדיון הציבורי.

.

-פרופ' אריה ארנון הוא ראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים

מודעות פרסומת

3 Responses to גילוי נאות

  1. עלי בלום הגיב:

    לדעתי ברור שחוות דעת משולמת,אינה שווה
    את הנייר שעליו היא כתובה

    עלי בלום

  2. […] של פרופ' פרנסס רדאי לטור של אריה ארנון (גיליון 3): אני מברכת על פרסום גישתו של פרופ' אריה ארנון […]

  3. […] של פרופ' פרנסס רדאי לטורו של אריה ארנון (גיליון 3): אני מברכת על פרסום גישתו של פרופ' אריה ארנון […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s